איזה גראנד פיאנלה! לא היינו יכולים לבקש משחק אחרון מתוק מזה באולם הפחים!
במה שהיה ככל הנראה משחקה האחרון אי פעם של הפועל חולון באולם הנוסטלגי והמיושן ברחוב אחד במאי, אירחה חולוניה את ראשון לציון במשחק השלישי בסדרה ובפיגור 2:0 עם הגב לקיר כשהפסד מסיים את העונה החולונית סופית.
האוהדים באו בטירוף מוחלט, הכינו תפאורה מרגשת וחסרת תקדים, עודדו באווירה שהזכירה יותר את יוון מאשר את ישראל והביאו כמעט במו-ידיהם וקולם - בצוותא עם השחקנים כמובן שהציגו רבע אחרון ענק - את הנצחון הגדול, 83:64 שמצמק את הסדרה ל-2:1.
למשחק כולו היה ניחוח של רגע היסטורי מתחילתו ועד סופו. חצי שעה לפני פתיחת המשחק אולם הפחים כבר היה מלא מפה לפה. טקס הפרידה המרגש מהאולם המיתולוגי החל כ-20 דקות לפני פתיחת המשחק בסדרת סרטונים מרגשת על העבר של חולוניה, ברכה מהמשוגע המקורי מייק קרטר וממלך ישראל הלא זה ישראל אלימלך, עוד סרטונים של הרגע הגדול ביותר בתולדות הפועל חולון שהוא כמובן הסל ההיסטורי של מאליק דיקסון שהביא לנו את האליפות והרגע השני הכי גדול של חולוניה בדמות הסל הבלתי אפשרי של בריאן טולברט שהביא לנו גביע. תפאורה מחשמלת של אולם חשוך ועשרות פנסי לד מהפלאפונים של האוהדים יצרו רגע קסום במיוחד.
רגע קסום במיוחד באולם קסום במיוחד (יניב גונן)
אורות הלד שהדליקו האוהדים השרו אווירה מיוחדת, כיאה לפרידה מאולם מיתולוגי (שי גלבוע)
ואז כשנדלקו האורות עלו בזה אחר זה שחקני מאמני ואנשי הנהלה לשעבר של הפועל חולון שכללו רבים וטובים מהעבר הרחוק וגם הקרוב יותר, ביניהם האחים בלול, ריאן לקסר, כריס ווטסון, דן שמיר, עדי פרג קולע הסל ההיסטורי בעלייה שלא הייתה ואפילו פיני גרשון עוזר מאמן מכבי תל אביב שאימן בחולון אי שם בשנות ה-80. בערב כזה חגיגי כל לובש צהוב סגול בעבר התקבל בברכה, וגם ראש העיר שאיתו ידענו עליות ובעיקר מורדות ביחסים ביננו, נאם לכבוד האירוע החגיגי.
מוטי דניאל (משמאל) מביט בהנאה בצוותא עם עוד כמה חבר´ה ותיקים (שי גלבוע)
אחרי הטקס עלתה התפאורה המהממת שהכינו ארגון האוהדים הקוזה נוסטרה שכללה ציור קיר בגובה התקרה של עין של נמר עם דמעה והשתקפות של אולם הפחים בתוכה. אם בכל תצוגת תפאורה כזאת אוהדי חולוניה שוברים שיאים חדשים של ססגוניות ומקוריות, הפעם הציור המהמם שבר בנושף שיא ברמת הציור המדהימה שבו, בפרטים ברמת האומנות שהפגין. אין מילה אחרת לתאר זאת - יצירת אומנות.
מיד אחרי שריקת הפתיחה האחרונה באולם הפחים הקהל זרק גלילי נייר אל עבר הפרקט ואך הדליק צמד אבוקות בניחוח של פעם (בעיקר עשן) כשבהמשך הודלקו עוד כמה וכמה אבוקות.
ראשון לציון נכנסה להלם מהאווירה ההיסטורית וההיסטרית שבאולם הכי מרגש בארץ מה שאפשר לחולוניה לעלות ל-8:0 מהיר. השופטים החזירו את ראשון לציון למשחק עם 3 שריקות לעבירות מהירות של לורנס באוורס שהאחרונה שבהן עבירה טכנית מעוררת מחלוקת, והמשחק הפך לצמוד. השחקן שהיה הסיוט של חולוניה במשחקים הקודמים, שון דאוסן, החזיר את ראשון לציון למשחק וחולוניה החטיאה ללא הפסקה, אך בסיום הרבע הראשון היתרון עדיין אצל הצהובים סגולים, 17:14.
הרבע השני המשיך במגמה דומה כשאף קבוצה לא מצליחה לברוח ושתי הקבוצות מרבות להחטיא. דאוסן המשיך להיות המוציא לפועל העיקרי אצל האורחים ואילו מגווייר התעורר אצל חולוניה כשקלע 8 נק´ ברבע. בהפסקה היתרון עדיין אצל החולונים, 32:30.
ברבע השלישי היוצרות התהפכו ובמקום להרבות בהחטאות, שתי הקבוצות החלו לקלוע בצרורות. ראשון לציון הפציצה שלשה אחרי שלשה מבחוץ ואף עלתה ליתרון 51:48, אלא ששלשה (אלא מה) של באוורס דאגה להשאיר את היתרון בצד של הטובים, 57:56 במשחק שנראה שהולך לסיום צמוד כמו בכל המשחקים מול ראשון לציון.
ברבע האחרון בניגוד למשחקים הקודמים נראתה רק קבוצה אחת על המגרש והיא לבשה צהוב סגול. הקהל העלה את הדציבלים והרעיד את אולם הפחים בפעם האחרונה בצורה המרשימה ביותר מזה שנים, הדפיקות על הפחים עשו את שלהם כשלשחקני ראשון לציון רעדו הידיים בכל התקפה ובעיקר מקו העונשין (ג´ונסון עם 85% עונתי החטיא פעמיים, קרמייקל עם 70% עונתי קלע 2 מ-6 כשאחת ההחטאות כוללת איירבול מביך) וחולוניה פתחה מבערים ולא הסתכלה לאחור. זה החל עם ריצת 8:0 שבאה אחרי שלשה של הרוש וקבעה 67:60, והמשיך עם ריצת המשך בראשות דומיניק מגווייר הנהדר שקלע 2 שלשות גדולות שהשלימו ריצת 24:5 של חולוניה עד לסיום המרשים, 83:64 ענק בסיום לחולוניה, נצחון ראשון ומהדהד על ראשון לציון העונה שגם שולח מסר - הסדרה הזאת עוד לא גמורה!
מעל ל-2000 צופים הגיעו לאולם הפחים ונתנו אווירה קסומה עם ניחוח של פעם של תפאורה, עידוד, תיפוף, דפיקות על הפחים וכל מה שאפשר לצפות ממשחק היסטורי אחרון באולם מיתולוגי ובאווירה יוונית.
בשורות חולוניה הצטיין דומיניק מגווייר שחזר לעצמו ורשם דאבל דאבל נהדר של 22 נקודות ו-10 ריב´. לורנס באוורס הזכיר גם הוא את באוורס של עונה שעברה כשקלע 17 נק´ באחוזים מצויינים, טיילור קלע 11 (6 אס´) אך המשיך ביכולת הפושרת שלו בצד ההתקפי בסדרה הזאת לעומת העונה הסדירה, יזרעאלי קלע 10 והוסיף 8 אס´ במשחק מצויין, רוזפלט הוסיף 8, אוונס 6 ו-12 ריב´, הרוש קלע 5 וספיר 4.
מאמן חולוניה אלעד חסין אמר בסיום: "אני חייב לומר שנורא התרגשתי בטקס. אני מאוד מחובר למועדון הזה ולהיסטוריה שלו. עברו פה שחקנים גדולים ומאמנים גדולים. אפילו שזה "אולם הפחים", זה לא האולם הכי אסתטי ובקיץ אי אפשר לנשום פה ובחורף אי אפשר לזוז מקור, עדיין אני מת על המקום הזה. האולם הזה הפעיל הרבה קסמים והיום צפינו באחד מהם. את המשחק הזה אני בטוח לא אשכח. השחקנים ביצעו היום את התכנית שלנו יוצא מן הכלל, היינו יותר אגרסיביים, יותר נחושים וגם בהתקפה עשינו עבודה יוצאת מן הכלל. עכשיו אנחנו צריכים לנחות, להתאושש ולהתכונן למשחק בראשון לציון. היום שברנו את הקרח כשהצלחנו לנצח אותם והוכחנו שזה אפשרי. אנחנו יכולים לעשות את זה ונבוא לשם כדי לנצח".
הנצחון התבטא היטב גם בסטטיסטיקה: 5 משחקים הפסדנו לראשון לציון העונה, בכולם הם ניצחו בריבאונד וברובם שון דאוסן היה בלתי ניתן לעצירה. אמש סוף סוף ניצחנו 44:33 בריבאונד ולמרות עוד ערב מצויין של דאוסן, הורדנו אותו ל-17 נק´ לעומת 28 נק´ בכל אחד מהמשחקים הקודמים בסדרה.
באופן אירוני אייזה סוואן שחזר מהרחקה אחרי הנגיחה שנתן להרוש דווקא הרס לראשון לציון כשקלע 7 נק´ בלבד ב-0 מ-7 מחוץ לקשת מה שבהחלט עזר לנו.
עוד מפתח לנצחון היה העונשין: חולוניה המשיכה את היכולת הלא טובה שלה מהקו כשקלעה אמש ב-64% שמהווים אמנם שיפור לעומת 60% בסדרה עד כה אך ירידה לעומת 70% העונתי. לעומת זאת בצד השני סוף סוף הורדנו (ושאני מתכוון אנחנו אני מתכוון לקהל החולוני) את ראשון לציון מ-93% מהעונשין במשחק הקודם ל-48% (!!) במשחק אמש.
המשחק אמש גם הדגיש את כל הצדדים של אולם הפחים הישן ונוסטלגי - הטובים והפחות טובים. הפחות טובים: החום הבלתי נסבל של משחק בסוף חודש מאי החמים באולם מפוצץ שאנשים כמעט מתעלפים בו (יש כאלה שיגידו שזה יתרון אבל מה לעשות שזה לא ממש) שהפך את האולם הישן לסאונה הגדולה ביותר באגן הים התיכון. היותר טובים: החטאות העונשין המרובות של ראשון לציון והירידה החדה שלהם באחוזים מהקו בזכות האווירה באולם הפחים והעידוד המטורף של הקהל.
שינוי - כל שינוי - הוא בדרך כלל מאוד קשה. אבל כשמבינים שזה רק לטובה, למרות הרגעים המרגשים והבלתי נשכחים היום צריכים להסתכל קדימה באופטימיות, כי אם נחשוב על זה לעומק מי שעושה את אולם הפחים זה לא הקירות ולא הפחים (למרות שהרעש הנוסטלגי של הדפיקות על הפח היום היה פשוט מצמרר לטובה) אלא הקהל והאנשים, ובית זה איפה שאנחנו נקבע שזה הבית שלנו. את האולם החדש אנחנו נהפוך הרבה יותר מהר ממה שהאוהדים האבלים חושבים לביתנו החדש, ואם במקום 2000 איש כיום יבואו 3000-4000 איש בכל משחק, נשחק באירופה בדרך קבע והתקציב יעלה - השמיים הם הגבול!
יהיה לו קל יותר באולם החדש עם המזגן. גם הקמע של חולוניה הותש מהחום (שי גלבוע)
אבל לפני שנדבר על העתיד באולם החדש, העונה הנוכחית עוד לא הסתיימה. ראשון לציון עדיין מובילה 2:1 בסדרה וחולוניה עדיין נמצאת עם הגב לקיר מה שאומר שחייבים נצחון במשחק הבא כדי להישאר בחיים ולכפות משחק חמישי בסדרה - משחק שבו הכל יכול לקרות. אם וכאשר נגיע למשחק הזה, המיקום שלו טרם נקבע. רוב הסיכויים שהוא יתקיים באולם החדש, היכל אשד, אך יתכן שיהיה לנו משחק נוסף באולם הפחים בטרם ניפרד סופית.
אבל כדי שנוכל לדון בכלל בשאלה איפה יתקיים המשחק החמישי, חולוניה צריכה לבוא לראשון לציון ביום חמישי הקרוב בשעה 19:00 ופשוט לנצח. אין דרך אחרת.
פרטים על כרטיסים בקרוב. נלחמים עד הסוף! צו 8, כולם באים!
במה שהיה ככל הנראה משחקה האחרון אי פעם של הפועל חולון באולם הנוסטלגי והמיושן ברחוב אחד במאי, אירחה חולוניה את ראשון לציון במשחק השלישי בסדרה ובפיגור 2:0 עם הגב לקיר כשהפסד מסיים את העונה החולונית סופית.
האוהדים באו בטירוף מוחלט, הכינו תפאורה מרגשת וחסרת תקדים, עודדו באווירה שהזכירה יותר את יוון מאשר את ישראל והביאו כמעט במו-ידיהם וקולם - בצוותא עם השחקנים כמובן שהציגו רבע אחרון ענק - את הנצחון הגדול, 83:64 שמצמק את הסדרה ל-2:1.
עידוד שהזכיר יותר את יוון מאשר את ישראל. אוהדי חולון בתצוגת תכלית מוחצת (שי גלבוע)
למשחק כולו היה ניחוח של רגע היסטורי מתחילתו ועד סופו. חצי שעה לפני פתיחת המשחק אולם הפחים כבר היה מלא מפה לפה. טקס הפרידה המרגש מהאולם המיתולוגי החל כ-20 דקות לפני פתיחת המשחק בסדרת סרטונים מרגשת על העבר של חולוניה, ברכה מהמשוגע המקורי מייק קרטר וממלך ישראל הלא זה ישראל אלימלך, עוד סרטונים של הרגע הגדול ביותר בתולדות הפועל חולון שהוא כמובן הסל ההיסטורי של מאליק דיקסון שהביא לנו את האליפות והרגע השני הכי גדול של חולוניה בדמות הסל הבלתי אפשרי של בריאן טולברט שהביא לנו גביע. תפאורה מחשמלת של אולם חשוך ועשרות פנסי לד מהפלאפונים של האוהדים יצרו רגע קסום במיוחד.
רגע קסום במיוחד באולם קסום במיוחד (יניב גונן)
אורות הלד שהדליקו האוהדים השרו אווירה מיוחדת, כיאה לפרידה מאולם מיתולוגי (שי גלבוע)
מוטי דניאל (משמאל) מביט בהנאה בצוותא עם עוד כמה חבר´ה ותיקים (שי גלבוע)
האחים אלי וקובי בלול נהנים מהחיים (באמצע מימין)
עדי פרג קולע השלשה ההיסטורית בעלייה שלא הייתה,
וכריס ווטסון השחקן היחיד שלקח גם אליפות וגם גביע עם חולוניה (שי גלבוע)
עדי פרג קולע השלשה ההיסטורית בעלייה שלא הייתה,
וכריס ווטסון השחקן היחיד שלקח גם אליפות וגם גביע עם חולוניה (שי גלבוע)
אחרי הטקס עלתה התפאורה המהממת שהכינו ארגון האוהדים הקוזה נוסטרה שכללה ציור קיר בגובה התקרה של עין של נמר עם דמעה והשתקפות של אולם הפחים בתוכה. אם בכל תצוגת תפאורה כזאת אוהדי חולוניה שוברים שיאים חדשים של ססגוניות ומקוריות, הפעם הציור המהמם שבר בנושף שיא ברמת הציור המדהימה שבו, בפרטים ברמת האומנות שהפגין. אין מילה אחרת לתאר זאת - יצירת אומנות.
פשוט יצירת אומנות. עין הנמר עם הדמעה ואולם הפחים המשתקף (שי גלבוע)
מיד אחרי שריקת הפתיחה האחרונה באולם הפחים הקהל זרק גלילי נייר אל עבר הפרקט ואך הדליק צמד אבוקות בניחוח של פעם (בעיקר עשן) כשבהמשך הודלקו עוד כמה וכמה אבוקות.
ראשון לציון נכנסה להלם מהאווירה ההיסטורית וההיסטרית שבאולם הכי מרגש בארץ מה שאפשר לחולוניה לעלות ל-8:0 מהיר. השופטים החזירו את ראשון לציון למשחק עם 3 שריקות לעבירות מהירות של לורנס באוורס שהאחרונה שבהן עבירה טכנית מעוררת מחלוקת, והמשחק הפך לצמוד. השחקן שהיה הסיוט של חולוניה במשחקים הקודמים, שון דאוסן, החזיר את ראשון לציון למשחק וחולוניה החטיאה ללא הפסקה, אך בסיום הרבע הראשון היתרון עדיין אצל הצהובים סגולים, 17:14.
הרבע השני המשיך במגמה דומה כשאף קבוצה לא מצליחה לברוח ושתי הקבוצות מרבות להחטיא. דאוסן המשיך להיות המוציא לפועל העיקרי אצל האורחים ואילו מגווייר התעורר אצל חולוניה כשקלע 8 נק´ ברבע. בהפסקה היתרון עדיין אצל החולונים, 32:30.
הזכיר את לורנס של עונה שעברה. באוורס במשחקו הטוב ביותר מאז ששב (יניב גונן)
ברבע השלישי היוצרות התהפכו ובמקום להרבות בהחטאות, שתי הקבוצות החלו לקלוע בצרורות. ראשון לציון הפציצה שלשה אחרי שלשה מבחוץ ואף עלתה ליתרון 51:48, אלא ששלשה (אלא מה) של באוורס דאגה להשאיר את היתרון בצד של הטובים, 57:56 במשחק שנראה שהולך לסיום צמוד כמו בכל המשחקים מול ראשון לציון.
ברבע האחרון בניגוד למשחקים הקודמים נראתה רק קבוצה אחת על המגרש והיא לבשה צהוב סגול. הקהל העלה את הדציבלים והרעיד את אולם הפחים בפעם האחרונה בצורה המרשימה ביותר מזה שנים, הדפיקות על הפחים עשו את שלהם כשלשחקני ראשון לציון רעדו הידיים בכל התקפה ובעיקר מקו העונשין (ג´ונסון עם 85% עונתי החטיא פעמיים, קרמייקל עם 70% עונתי קלע 2 מ-6 כשאחת ההחטאות כוללת איירבול מביך) וחולוניה פתחה מבערים ולא הסתכלה לאחור. זה החל עם ריצת 8:0 שבאה אחרי שלשה של הרוש וקבעה 67:60, והמשיך עם ריצת המשך בראשות דומיניק מגווייר הנהדר שקלע 2 שלשות גדולות שהשלימו ריצת 24:5 של חולוניה עד לסיום המרשים, 83:64 ענק בסיום לחולוניה, נצחון ראשון ומהדהד על ראשון לציון העונה שגם שולח מסר - הסדרה הזאת עוד לא גמורה!
מעל ל-2000 צופים הגיעו לאולם הפחים ונתנו אווירה קסומה עם ניחוח של פעם של תפאורה, עידוד, תיפוף, דפיקות על הפחים וכל מה שאפשר לצפות ממשחק היסטורי אחרון באולם מיתולוגי ובאווירה יוונית.
העלו את רמת הדציבלים ברבע האחרון והביאו את הנצחון. הקהל של חולוניה (שי גלבוע)
בשורות חולוניה הצטיין דומיניק מגווייר שחזר לעצמו ורשם דאבל דאבל נהדר של 22 נקודות ו-10 ריב´. לורנס באוורס הזכיר גם הוא את באוורס של עונה שעברה כשקלע 17 נק´ באחוזים מצויינים, טיילור קלע 11 (6 אס´) אך המשיך ביכולת הפושרת שלו בצד ההתקפי בסדרה הזאת לעומת העונה הסדירה, יזרעאלי קלע 10 והוסיף 8 אס´ במשחק מצויין, רוזפלט הוסיף 8, אוונס 6 ו-12 ריב´, הרוש קלע 5 וספיר 4.
מאמן חולוניה אלעד חסין אמר בסיום: "אני חייב לומר שנורא התרגשתי בטקס. אני מאוד מחובר למועדון הזה ולהיסטוריה שלו. עברו פה שחקנים גדולים ומאמנים גדולים. אפילו שזה "אולם הפחים", זה לא האולם הכי אסתטי ובקיץ אי אפשר לנשום פה ובחורף אי אפשר לזוז מקור, עדיין אני מת על המקום הזה. האולם הזה הפעיל הרבה קסמים והיום צפינו באחד מהם. את המשחק הזה אני בטוח לא אשכח. השחקנים ביצעו היום את התכנית שלנו יוצא מן הכלל, היינו יותר אגרסיביים, יותר נחושים וגם בהתקפה עשינו עבודה יוצאת מן הכלל. עכשיו אנחנו צריכים לנחות, להתאושש ולהתכונן למשחק בראשון לציון. היום שברנו את הקרח כשהצלחנו לנצח אותם והוכחנו שזה אפשרי. אנחנו יכולים לעשות את זה ונבוא לשם כדי לנצח".
נצחון כל כך מרגש וכל כך חשוב. השחקנים מודים לקהל בסיום (שי גלבוע)
הנצחון התבטא היטב גם בסטטיסטיקה: 5 משחקים הפסדנו לראשון לציון העונה, בכולם הם ניצחו בריבאונד וברובם שון דאוסן היה בלתי ניתן לעצירה. אמש סוף סוף ניצחנו 44:33 בריבאונד ולמרות עוד ערב מצויין של דאוסן, הורדנו אותו ל-17 נק´ לעומת 28 נק´ בכל אחד מהמשחקים הקודמים בסדרה.
באופן אירוני אייזה סוואן שחזר מהרחקה אחרי הנגיחה שנתן להרוש דווקא הרס לראשון לציון כשקלע 7 נק´ בלבד ב-0 מ-7 מחוץ לקשת מה שבהחלט עזר לנו.
עוד מפתח לנצחון היה העונשין: חולוניה המשיכה את היכולת הלא טובה שלה מהקו כשקלעה אמש ב-64% שמהווים אמנם שיפור לעומת 60% בסדרה עד כה אך ירידה לעומת 70% העונתי. לעומת זאת בצד השני סוף סוף הורדנו (ושאני מתכוון אנחנו אני מתכוון לקהל החולוני) את ראשון לציון מ-93% מהעונשין במשחק הקודם ל-48% (!!) במשחק אמש.
הראשון מסר 8 אס´ והציג משחק מצויין, השני בעיקר חירב את המשחק של קבוצתו. יזרעאלי וסוואן (יניב גונן)
המשחק אמש גם הדגיש את כל הצדדים של אולם הפחים הישן ונוסטלגי - הטובים והפחות טובים. הפחות טובים: החום הבלתי נסבל של משחק בסוף חודש מאי החמים באולם מפוצץ שאנשים כמעט מתעלפים בו (יש כאלה שיגידו שזה יתרון אבל מה לעשות שזה לא ממש) שהפך את האולם הישן לסאונה הגדולה ביותר באגן הים התיכון. היותר טובים: החטאות העונשין המרובות של ראשון לציון והירידה החדה שלהם באחוזים מהקו בזכות האווירה באולם הפחים והעידוד המטורף של הקהל.
שינוי - כל שינוי - הוא בדרך כלל מאוד קשה. אבל כשמבינים שזה רק לטובה, למרות הרגעים המרגשים והבלתי נשכחים היום צריכים להסתכל קדימה באופטימיות, כי אם נחשוב על זה לעומק מי שעושה את אולם הפחים זה לא הקירות ולא הפחים (למרות שהרעש הנוסטלגי של הדפיקות על הפח היום היה פשוט מצמרר לטובה) אלא הקהל והאנשים, ובית זה איפה שאנחנו נקבע שזה הבית שלנו. את האולם החדש אנחנו נהפוך הרבה יותר מהר ממה שהאוהדים האבלים חושבים לביתנו החדש, ואם במקום 2000 איש כיום יבואו 3000-4000 איש בכל משחק, נשחק באירופה בדרך קבע והתקציב יעלה - השמיים הם הגבול!
יהיה לו קל יותר באולם החדש עם המזגן. גם הקמע של חולוניה הותש מהחום (שי גלבוע)
אבל כדי שנוכל לדון בכלל בשאלה איפה יתקיים המשחק החמישי, חולוניה צריכה לבוא לראשון לציון ביום חמישי הקרוב בשעה 19:00 ופשוט לנצח. אין דרך אחרת.
פרטים על כרטיסים בקרוב. נלחמים עד הסוף! צו 8, כולם באים!
