בלעדי: ראיון פרידה ממאמן חולוניה דן שמיר

אמש בצהרי יום שישי, קיימו אוהדי חולון מפגש פרידה עם מאמן חולוניה ב-4 השנים האחרונות ו-6 שנים בשתי קדנציות בסך הכל, דן שמיר.
המפגש היה מלא חיוכים, חיבוקים, נשיקות וצילומים, והרבה הרבה רגשות. גם דן עצמו הגדיר את המפגש כ-"אחד הדברים היפים והמרגשים שהיו לי בחיים". עוד אמר דן "אין מילים לתאר את ההרגשה שהייתה במפגש. תודה לכל מי שארגן, לכל מי שבא, ולכל מי שכתב הודעה בימים האחרונים. זה היה כיף וכבוד גדול לאמן כל כך הרבה משחקים במקום הזה, ולהיות חלק מהדבר המדהים הזה שנקרא הפועל חולון".

בנוסף למפגש, דן הסכים לתת ראיון בלעדי לאתר חולוניהפאנס, ראיון פרידה. הנה הוא לפניכם:

דן שמיר, שלום רב.
סוף קדנציה, סוף עידן, תאר את התחושות שלך.

מי שמכיר אותי יכול לתאר לעצמו איך זה מרגיש. בשבועות האחרונים ידעתי בכל פעם שיצאתי מהמנהרה לכיוון המגרש שזה יחסר לי מאד. והאמת שגם חששתי מאד אחרי הפציעות האחרונות שזה ייגמר רע מאד מבחינה מקצועית. לשמחתי הגדולה, כמו בהרבה פעמים אחרות בהיסטוריה של המקום הזה, דווקא כשהיה סיכוי להתרסק – כולם העבירו להילוך אחר, האנשים ביציעים דחפו, כל מי שזה חשוב לו נתן את כל מה שהיה לו, וניצחנו משחקים עד הרגע האחרון. בסוף בסוף, כמות היחס שקיבלתי מהקהל היתה אחד הדברים המרגשים שהיו לי.

אז בשורה התחתונה, בעסק שלנו תמיד מתישהו נפרדים. אז ברור שזה תמיד קצת עצוב, ומבאס, ומאכזב, אבל במקרה שלנו זה זמן טוב לעשות את זה, וכולנו נפרדים בטוב, אז התחושות הן טובות, שזה זמן טוב גם לקבוצה וגם לי ללכת לכיוונים אחרים.

בפוסט הפרידה שלך הזכרת את פופוביץ' ופרגוסון, אם זה היה תלוי בך היית רוצה להיות הפרגוסון של חולון? יש מאמנים כאלה לטווח ארוך בעידן האינסטנט הנוכחי?

נתחיל באופן כללי… אני, באופן אישי, מאמין מאד בכוח שיש בהמשכיות. בללכת עם השחקנים, העוזרים, והצוות שיש לך ולהמשיך איתם, ולא להחליף אותם בלי שיש סיבה ממש ממש טובה. ברור שתוך כדי עבודה יש חיכוכים, ויש לאנשים תקופות פחות טובות, ולפעמים מה שיש לך נראה פחות טוב מה"דשא של השכן", אבל מהניסיון שלי – להמשכיות ולמחויבות שנבנית יש כוח.

אבל מה, כמו שכולם יודעים, אין הרבה פרגוסונים ופופוביצ'ים (או אלוורטיסים ונבארואים) בספורט. אלה דמויות ייחודיות מאד, בסיטואציות מיוחדות מאד. אני בטח לא יכול להזכיר את עצמי ואותם באותה נשימה. 6 שנים שאימנתי בחולון וכמה מאות משחקים, זה מספיק מכובד, ואני גאה בזה מאד. בספורט המקצועני הכל מאד דינאמי. יש המון שינויים, גם פרסונאליים. רגע אחד יש לך את הקבוצה הכי טובה בליגה שמשחקת כדורסל מדהים, ואז ברגע אחד של פציעה או אירוע משמעת, הכל משתנה. שלא לדבר על זה שבמעבר בין עונה לעונה הכל משתנה. לזה אפשר להוסיף רכבת הרים של האמוציות: רגע אחד כולם בהיי, ושבועיים אחר כך כולם בדאון. והאמוציות של האנשים בתוך הארגון, וגם מחוץ לארגון משפיעות מאד.

ניקח לדוגמא את סוף שנה שעברה. בסוף העונה קיוויתי שנצליח להשאיר את תמיר בלאט וחנן קולמן, וככה נסגור את הסגל הישראלי שלנו. קיוויתי שיונתן אלון ימשיך כעוזר מאמן בקבוצה, ותהיה שלנו שנה נוספת להעלות מדרגה בעבודה שלנו. אבל זה לא קרה והלכנו לכל מיני שיתופי פעולה אחרים, ומהדברים האלה יוצאים הרבה פעמים דברים טובים. בקיצור – ככה זה אצלנו בספורט המקצועני. צריך מצד אחד לקבל את זה, ומצד שני להנות מזה.

יש שחושבים שהייתה לך העדפה להביא שחקנים ששיחקו בארץ כמו קאליף, שון ג׳ונס, דריון… מדוע?

לא היתה לי העדפה לזה, אבל גם לא מניעה מזה. לפעמים ניסיון קודם מקל על ההתאקלמות, ויכול לעזור. חלק מהשמות שהזכרת אלה שחקנים שאנחנו הבאנו לליגה שלנו בפעם הראשונה (והרבה פעמים לאנשים היו ספקות גדולים לגביהם למשך זמן רב עד שזה התחיל להשתלם), ואז החוויות המשותפות הקודמות זה אפילו יתרון. לדוגמא – קאליף וויאט. אנחנו הבאנו אותו לאילת ב-2014. לי באופן אישי זה לא נגמר טוב באילת. ואז הבאנו אותו לחולון ב- 2016, והוא היה השחקן הכי טוב בליגה והתחבר מאד למקום ולאנשים, ועד שהוא נפצע בפברואר היינו במקום הראשון בליגה ושיחקנו כדורסל מאד מהנה. זו היתה דוגמא טובה ללמה החוויות הקודמות לפעמים יכולות לתת בסיס טוב למערכת היחסים ולהביא להצלחות.

אם כבר שחקנים, איזה שחקן או שחקנים היית לוקח איתך ליעד הבא שלך?

היו לי הרבה שחקנים שהייתי שמח לשתף איתם פעולה גם בעתיד, אבל אני מוותר על ממש להיכנס לשמות. מה שבטוח, זה שבפגישה עם האוהדים אתמול, סגרתי כבר עם החברים שלי אבי זבדה, דורון גרינבאום, רותם אריאלי (ועוד כמה) שבמקרה הצורך — הם על המטוס… 🙂

אתה המאמן שהשיג הכי הרבה נצחונות בליגה עם חולון, הבאת גביע, לפני זה השגת גביעים עם "קבוצה אחרת", אפילו הפוסט פרידה שהעלאת בקבוצת אוהדים השיג הכי הרבה לייקים אי פעם. איזה עוד שיאים אתה מתכוון לשבור ולכוון אליהם? אליפות?

האמת היא שמי שמכיר אותי יודע שהשיאים, המספרים, ואפילו הגביע – הם דבר חשוב, אבל הוא לא משהו שחושבים עליו, או חושבים דרכו. בדיעבד אני פתאום אומר – וואו, איזה מדהים היה הגביע (לנצח את ירושלים ומכבי, משחק הכדורסל עם הרייטינג הכי גבוה באותה שנה, וכו' וכו'). אבל בזמן אמת אני חושב – ואם גלן היה מחטיא את הזריקה המטורפת הזו, אז מה? הכל לא שווה כלום?

כבן אדם אני יותר מתמקד במה צריך לעשות, איך מקבלים החלטות, האם אנחנו עובדים נכון או לא נכון. אני לא מגדיר אותנו דרך הפריזמה המצומצמת של איזה שהוא מספר. וזה אני אומר בהבנה מוחלטת שאנחנו בעסק של "תוצאות", ותוצאות הן הדבר הכי חשוב, וכו' וכו'.

אבל כמו שכולם יודעים, עבדתי עם גדולי המאמנים. אחד מהם (אטורה מסינה) עובד כבר כמה שנים עם המאמן הכי טוב בעולם לכל הדעות (גרג פופוביץ'). הייתי לצד פיני גרשון כשהוא הוביל את מכבי לשלושה גמרי יורוליג ושתי זכיות. אם אני יכול לחלוק דבר אחד מהם זה זה. הם אף פעם לא חשבו ודיברו על השיאים. רק על מה שצריך לעשות יותר טוב, ועל המשחק הבא. מסינה אומר "בספורט אפשר לעשות כמעט הכל נכון, ולשחק טוב, ולהפסיד את המשחק ואז כולם חושבים שאתה אידיוט, ואפשר גם לעשות הרבה טעויות, ולשחק רע, ולנצח את המשחק, ואז כולם חושבים שאתה גאון". ופופוביץ' אומר "HUMBLE IN VICTORY", צניעות בניצחון. זה לאו דווקא אתה עשית את זה, וזה היה בקלות להיות הפוך.

מרתק. אבל עזוב את העבר שלך, בוא נדבר על העתיד. האם יש סיכוי שנראה אותך בעתיד שוב בצהוב סגול? עדיף של חולון אבל אפשר גם של לייקרס 🙂

כמו שכבר הבנו – אצלנו אין לדעת מה יהיה, אבל בטוח שיש סיכוי. כמו שאמרתי בלי להסתיר, אם זה היה תלוי בי, הייתי מאמן בחולון לנצח אבל זה במחלקת הפנטזיות. בעסק שלנו זזים ממקום למקום, ואם יבוא יום וזה יתאים שוב, זה יהיה כיף גדול לחזור. עד אז – תהנו מהמועדון ומהקבוצה. זה דבר גדול שיש לכם בחיים, ותשמרו עליו.

מילה אחרונה לאוהדי חולון?

כל הראיון הזה היה סוג של "מילה אחרונה", אבל בכל זאת הנה השורה התחתונה – בימים האחרונים דיברו איתי וכתבו לי הרבה אנשים אוהדי חולון. היו הרבה הודעות משמעותיות, שסיפרו על איך השפעתי עליהם בדרכים כאלה ואחרות. בלי ציניות – זה אצלי העיקר, ואת זה אני אזכור יותר מהנצחונות, והגביע, וההפסדים, וההדחות.

תודה רבה דן! תענוג לדבר איתך.

לא נהוג לסיים ראיון "רשמי" בטאץ' אישי, אבל אי אפשר שלא: בשמי ובשם כל האוהדים, תודה רבה על הכל, אוהבים אותך ומקווים מאוד שנראה אותך שוב בשורות חולוניה בעתיד! בהצלחה בכל אשר תפנה!