רצינו המשכיות? קיבלנו: אחרי נדנדה של הפסדים שרודפים נצחונות שרודפים הפסדים, הפועל חולון מראה המשכיות כלשהי. לצערם של האוהדים מדובר על המשכיות מהסוג הלא נכון, כשהצהובים סגולים רושמים את הפסדם השלישי ברציפות, ומשחק שני ב-5 ימים שההגנה הרכה-עד-לא-קיימת סופגת 99 נקודות ומעלה.
אם מול גלבוע/גליל הפסדנו על הבאזר במשחק צמוד ומול מכבי תל אביב לא ממש היה כוחות ככה שאפשר היה לחרוק שיניים ולהמשיך הלאה לסדר היום, הפעם נגמרו התירוצים ליכולת הדלה ובעיקר לחוסר המלחמה והמשחק הכבוי בהפסד 99:87 למכבי חיפה בשמינית גמר גביע המדינה.
בתחילת המשחק חולוניה דווקא נראתה טוב ועלתה ליתרון דו ספרתי מהיר של 18:8 אחרי 6 דקות של כדורסל, בזכות יכולת טובה של מגווייר טיילור והרוש. החולונים לא השכילו להמשיך את המומנטום, האקס מורן רוט החזיר את חיפה למשחק וההפרש קוזז כמעט כולו עם שלשה של חיפה על הבאזר, 21:20 לחולון בסוף הרבע הראשון.
הרבע השני היה צמוד במיוחד כששתי הקבוצות מפציצות מחוץ לקשת ובמשך הרבע כולו ההפרש נע בין שיוויון מוחלט ל-4 נקודות בלבד. גם בסיום הרבע השני חיפה מקנחת בשלשה על הבאזר שקובעת 50:46 במחצית.
יערי רייניש מכירים? בדיוק כמו המשחק השערורייתי מול הרצליה בגביע, עוד פעם סל על הבאזר במשחק של חולון בגביע, עוד פעם הולכים נגד חולוניה בלי להסתכל במוניטור (אם כי יתכן והם הסתכלו בקצרה בזמן המחצית) ועוד פעם קבלת החלטה שגויה. בשידור הטלויזיה היו תמימי דעים שהסל לא היה אמור להיחשב אבל יש את הטלוויזיה הרגילה ויש את הטלוויזיה של השופטים, שם אם הסתכלו בכלל, ראו מציאות שונה.
למזלו של רייניש הפעם זה לא מה שהכריע את המשחק.
הרבע השלישי היה הגרוע של חולוניה במשחק כשבמשך 6 דקות תמימות חולוניה קולעת 2 נקודות בלבד ומספקת שלל החטאות מסמרות שיער מתחת לסל, מה שאפשר לחיפה לעלות ליתרון שיא של 66:52. בנקודה דווקא כשנראה שהמשחק בורח מהידיים, פתאום התהפך הגלגל ויכולת טובה של יזרעלי וטיילור מצמצת את התוצאה, 70:64 בלבד בסוף הרבע השלישי ממנו יצאנו בשן ועין עם מינוס של 2 נקודות בלבד.
ברבע האחרון מגמת הקמאבק נמשכה כששלשה של טיילור ומהלך גדול נוסף מצמצמים את ההפרש ל-70:69 בלבד ומשלימים ריצת 17:4 צהובה סגולה. אך בדיוק כשנדמה שחזרנו להילחם כפי שאנחנו יודעים ואפשר להפוך את הקערה על פיה, שוב כבתה האש החולונית והמארחים רצו ריצת 10:2.
היתרון חזר להיות דו ספרתי, הכדורים חזרו לברוח לחולונים מהידיים עם איבוד אחר איבוד, ההגנה חזרה לא לעשות את העבודה ושוב כמו ביום ראשון היריבה קולעת נגדנו כאילו אנחנו משחקים בליגת ה-NBA ולא בישראל, 99:87 בסיום.
לחולוניה קלעו: טיילור 19 נק´ ו-6 אס´, מגווייר 18 נק´ ו-6 ריב´, שלומי הרוש 17 נק´ ו-5 ריב´, גוני יזרעאלי 10, אייזיק רוזפלט 9, שון אוונס וטוני קרוקר 7 כ"א.
כ-70 אוהדים נסעו לחיפה, התבלבלו בדרכים והגיעו באיחור רק כדי לצפות בהפסד קבוצתם. הקהל, כמו השחקנים על הפרקט, נראה כבוי במשך רוב המשחק ולא ממש הציג את יכולת העידוד הרגילה שלו, אם כי לפחות לאוהדים היה תירוץ שכן אוהד הקבוצה והמתופף של שער 3 ליאור הררי התחתן עם בחירת ליבו (מזל טוב!) מה שגרם להעדרותו של הגרעין המעודד הקשה של האוהדים.
בכל זאת עם כל הנסיעה הזאת, למרות יכולת העידוד טעונת השיפור, לא הגיע לאוהדים המסכנים שהגיעו (עבדכם הנאמן ביניהם) לראות תצוגה שכזאת.
חייב להתעורר ולהעיר את השחקנים שלו. חסין (עמית מצפה)
בערב הסילבסטר, יום רביעי ה-31.12 בשעה 20:50 תארח חולוניה את הפועל ירושלים למשחק השלמה מהמחזור ה-10.
ירושלים הביסה בגביע את רמת השרון מהליגה הלאומית, אך חוץ מהיריבה הנחותה שהקלה על האדומים את שבירת רצף ההפסדים שלהם, בששת המשחקים האחרונים הירושלמים סופרים 5 הפסדים שכמעט כולם על חודו של סל, מתוכם 3 בליגה. חולוניה לעומת זאת "רק" עם 3 הפסדים רצופים בכל המסגרות ו-2 בליגה.
שתי הקבוצות גם הפסידו השבוע למכבי חיפה (ירושלים בתוצאה 90:88 מסמר שיער) אך אם נמדוד את הסיכויים על פי המדד הזה, חולון נראתה טוב הרבה פחות וחיפה היו צריכים לא פחות מ-71% מחוץ לקשת כדי לרשום את הנצחון המדהים שלהם על הירושלמים.
אז האדומים באים וקל זה בטח לא יהיה, אבל כשירושלים בפחים אז מה שכן אפשר להגיד בבטחה זה שאווירה חמה תהיה גם תהיה. איזה כיף יהיה לצאת מהמשברון דווקא מול היריבה הספורטיבית הגדולה ביותר שלנו?
בעזרת הקהל והאווירה החמה באולם הפחים - הכל אפשרי.
כולם באים!
אם מול גלבוע/גליל הפסדנו על הבאזר במשחק צמוד ומול מכבי תל אביב לא ממש היה כוחות ככה שאפשר היה לחרוק שיניים ולהמשיך הלאה לסדר היום, הפעם נגמרו התירוצים ליכולת הדלה ובעיקר לחוסר המלחמה והמשחק הכבוי בהפסד 99:87 למכבי חיפה בשמינית גמר גביע המדינה.
איפה המלחמה? חיפה ראשונים כמעט לכל כדור (עמית מצפה)
בתחילת המשחק חולוניה דווקא נראתה טוב ועלתה ליתרון דו ספרתי מהיר של 18:8 אחרי 6 דקות של כדורסל, בזכות יכולת טובה של מגווייר טיילור והרוש. החולונים לא השכילו להמשיך את המומנטום, האקס מורן רוט החזיר את חיפה למשחק וההפרש קוזז כמעט כולו עם שלשה של חיפה על הבאזר, 21:20 לחולון בסוף הרבע הראשון.
הרבע השני היה צמוד במיוחד כששתי הקבוצות מפציצות מחוץ לקשת ובמשך הרבע כולו ההפרש נע בין שיוויון מוחלט ל-4 נקודות בלבד. גם בסיום הרבע השני חיפה מקנחת בשלשה על הבאזר שקובעת 50:46 במחצית.
יערי רייניש מכירים? בדיוק כמו המשחק השערורייתי מול הרצליה בגביע, עוד פעם סל על הבאזר במשחק של חולון בגביע, עוד פעם הולכים נגד חולוניה בלי להסתכל במוניטור (אם כי יתכן והם הסתכלו בקצרה בזמן המחצית) ועוד פעם קבלת החלטה שגויה. בשידור הטלויזיה היו תמימי דעים שהסל לא היה אמור להיחשב אבל יש את הטלוויזיה הרגילה ויש את הטלוויזיה של השופטים, שם אם הסתכלו בכלל, ראו מציאות שונה.
למזלו של רייניש הפעם זה לא מה שהכריע את המשחק.
פתחו טוב, נחלשו בהמשך. חולוניה מנסה ולא מצליחה (עמית מצפה)
הרבע השלישי היה הגרוע של חולוניה במשחק כשבמשך 6 דקות תמימות חולוניה קולעת 2 נקודות בלבד ומספקת שלל החטאות מסמרות שיער מתחת לסל, מה שאפשר לחיפה לעלות ליתרון שיא של 66:52. בנקודה דווקא כשנראה שהמשחק בורח מהידיים, פתאום התהפך הגלגל ויכולת טובה של יזרעלי וטיילור מצמצת את התוצאה, 70:64 בלבד בסוף הרבע השלישי ממנו יצאנו בשן ועין עם מינוס של 2 נקודות בלבד.
ברבע האחרון מגמת הקמאבק נמשכה כששלשה של טיילור ומהלך גדול נוסף מצמצמים את ההפרש ל-70:69 בלבד ומשלימים ריצת 17:4 צהובה סגולה. אך בדיוק כשנדמה שחזרנו להילחם כפי שאנחנו יודעים ואפשר להפוך את הקערה על פיה, שוב כבתה האש החולונית והמארחים רצו ריצת 10:2.
היתרון חזר להיות דו ספרתי, הכדורים חזרו לברוח לחולונים מהידיים עם איבוד אחר איבוד, ההגנה חזרה לא לעשות את העבודה ושוב כמו ביום ראשון היריבה קולעת נגדנו כאילו אנחנו משחקים בליגת ה-NBA ולא בישראל, 99:87 בסיום.
מבט של משבר. שחקני חולוניה מאוכזבים בסיום (עמית מצפה)
לחולוניה קלעו: טיילור 19 נק´ ו-6 אס´, מגווייר 18 נק´ ו-6 ריב´, שלומי הרוש 17 נק´ ו-5 ריב´, גוני יזרעאלי 10, אייזיק רוזפלט 9, שון אוונס וטוני קרוקר 7 כ"א.
כ-70 אוהדים נסעו לחיפה, התבלבלו בדרכים והגיעו באיחור רק כדי לצפות בהפסד קבוצתם. הקהל, כמו השחקנים על הפרקט, נראה כבוי במשך רוב המשחק ולא ממש הציג את יכולת העידוד הרגילה שלו, אם כי לפחות לאוהדים היה תירוץ שכן אוהד הקבוצה והמתופף של שער 3 ליאור הררי התחתן עם בחירת ליבו (מזל טוב!) מה שגרם להעדרותו של הגרעין המעודד הקשה של האוהדים.
חסרו אוהדים מרכזיים והיו חלשים כמו קבוצתם. אוהדי חולוניה (עמית מצפה)
בכל זאת עם כל הנסיעה הזאת, למרות יכולת העידוד טעונת השיפור, לא הגיע לאוהדים המסכנים שהגיעו (עבדכם הנאמן ביניהם) לראות תצוגה שכזאת.
השחקן המצטיין של חיפה, דגן יבזורי, נקלע לבעיית עבירות מוקדמת וקלע 5 נק´ בלבד (לא בזכות סגירה חולונית יוצאת דופן בדרך כלל), אבל החברים שלו פשוט חגגו על ההגנה הרכה של הצהובים סגולים.
ריבאונד היא פעולה של מלחמה, של מיקום, של הקרבה אם תרצו, שימו לב לסטטיסטיקה בריבאונדים: 44 ריבאונדים לחיפה, 27 בלבד לחולון. 17 ריבאונד התקפה לחיפה, 20 ריבאונד הגנה לחולון ו-7 בהתקפה. על כל החטאה של חיפה היה סיכוי של כמעט 50% שהכדור יחזור שוב לחיפה!
איפה המלחמה? איפה ההקרבה? איפה ההגנה עם הרצח בעיניים? האקסטרא השקעה בריבאונד? איפה התרגילים? הרצון לטרוף את הפרקט? כל מה שאפיין לפרקים את חולוניה של תחילת העונה ומאפיין כל קבוצה חולונית ב-DNA שלה מאז ומעולם? ההפסד השלישי ברציפות לא ממש מפריע, חוסר המלחמה והיכולת הדלה שבאו בעקבותיו בהחלט כן.ריבאונד היא פעולה של מלחמה, של מיקום, של הקרבה אם תרצו, שימו לב לסטטיסטיקה בריבאונדים: 44 ריבאונדים לחיפה, 27 בלבד לחולון. 17 ריבאונד התקפה לחיפה, 20 ריבאונד הגנה לחולון ו-7 בהתקפה. על כל החטאה של חיפה היה סיכוי של כמעט 50% שהכדור יחזור שוב לחיפה!
חייב להתעורר ולהעיר את השחקנים שלו. חסין (עמית מצפה)
ירושלים הביסה בגביע את רמת השרון מהליגה הלאומית, אך חוץ מהיריבה הנחותה שהקלה על האדומים את שבירת רצף ההפסדים שלהם, בששת המשחקים האחרונים הירושלמים סופרים 5 הפסדים שכמעט כולם על חודו של סל, מתוכם 3 בליגה. חולוניה לעומת זאת "רק" עם 3 הפסדים רצופים בכל המסגרות ו-2 בליגה.
שתי הקבוצות גם הפסידו השבוע למכבי חיפה (ירושלים בתוצאה 90:88 מסמר שיער) אך אם נמדוד את הסיכויים על פי המדד הזה, חולון נראתה טוב הרבה פחות וחיפה היו צריכים לא פחות מ-71% מחוץ לקשת כדי לרשום את הנצחון המדהים שלהם על הירושלמים.
אז האדומים באים וקל זה בטח לא יהיה, אבל כשירושלים בפחים אז מה שכן אפשר להגיד בבטחה זה שאווירה חמה תהיה גם תהיה. איזה כיף יהיה לצאת מהמשברון דווקא מול היריבה הספורטיבית הגדולה ביותר שלנו?
בעזרת הקהל והאווירה החמה באולם הפחים - הכל אפשרי.
כולם באים!
