אי שם באמצע ספטמבר 2014 נחנך אולם הארנה החדש בירושלים במסגרת משחק רבע גמר גביע ווינר בין הפועל ירושלים להפועל חולון. ירושלים המשיכו עם רוב הסגל שלהם מהעונה שעברה, בעוד חולוניה הייתה חדשה לגמרי ולא ממש הספיקה להתאקלם. כצפוי המשחק היה חד צדדי והסתיים בתבוסה חולונית של 25 נק´ - 86:61. אלעד חסין אמר אז בצדק שזה נקודת זמן מוקדמת מדי ולא צריך לשחק בנקודה הזאת של העונה שקבוצות עדיין לא התארגנו כלל, מה שהפך את זה לתבוסה כואבת אך מתקבלת על הדעת.
לפני קצת יותר מחודש שבה חולוניה לארנה הפעם השניה כשהאוהדים חושבים שיותר גרוע מגביע ווינר לא יכול להיות. האמנם? חולוניה הוכיחה אז שבארנה תמיד יש לאן לרדת, והובסה בתוצאה 89:59 במשחק שבו כלום לא הלך.
והנה עבר קצת יותר מחודש ושוב אותה הרגשה שיותר גרוע מהפעם האחרונה לא יכול להיות, ומה הפעם "הכינו" לנו השחקנים והצוות המקצועי בצהוב-סגול לכבוד הביקור בארנה? עוד הוכחה שאפשר גרוע יותר! כמה גרוע אתם שואלים? אחרי 16 דקות של כדורסל התוצאה עמדה על 40:10 (!!!) לזכות ירושלים במשחק המביך ביותר העונה של הפועל חולון ללא תחרות בכלל, ששם בכיס הקטן את שלושת ההפסדים המביכים לנהריה וכל משחק אחר שבו חזרנו חפויי ראש. מתי ראיתם תוצאה כזאת של קבוצה שקלעה פי 4 מיריבתה כששתי הקבוצות קלעו כבר מספר דו ספרתי של נקודות? 30 הפרש אחרי 16 דקות?? 40:10?!
אבל היי - לפחות אנחנו עקביים: 25, 30 ו-35 נק´ הפרש בהתאמה, סדרה חשבונית. ממוצע של 30 הפרש ב-3 משחקים, פשוט בלתי נתפס מה שעובר על חולוניה בארנה המקוללת הזאת...
הייתם חושבים שזה איזה מבצר בלתי-עביר של ירושלים בביתה ולכן התוצאות הלא שגרתיות, אבל שימו לב מי כבר ניצחו שם העונה: אילת, נהריה, חיפה, אשדוד (!) וגם הפועל תל אביב ואילת פעם נוספת היו קרובות מאוד. כמעט חצי ליגה.
רק שלא תתחיל לנו "קללת מלחה" חדשה שאותה לקח לנו הרבה זמן לשבור עד השלשה הבלתי נשכחת של יריב יצקן קשישא.
ומה לגבי המשחק עצמו? טכנית היו 10 שחקנים וכדור כתום אחד על הפרקט (וגם 3 שופטים עם החלטות מוזרות כהרגלם), אבל אי אפשר לקרוא לזה משחק כדורסל של ממש שכן היה מופע חד צדדי לחלוטין. לרגע לא הבינו אוהדי חולוניה אם הגיעו למשחק של חולון או למופע של ההארלם גלובטרוטרס.
פאניקה בכל המחנה הצהוב סגול, חילופים והרכבים הזויים של המאמן אלעד חסין עליהם נדבר עוד מעט, יכולת מביכה מאוד של כולם פרט לקרוקר... פאדיחה זאת לא מילה גסה.
במקום לדבר על מהלך המשחק כמו בדרך כלל באתר חולוניהפאנס, בואו נתחיל קצת עם סטטיסטיקה: אחרי רבע ראשון שנגמר בתוצאה 21:9 שהיא רעה אבל משהו שעוד אפשר לחזור ממנו, בדקה ה-16 עמדה התוצאה כאמור על 40:10 מדהים ומביש. בנקודה זאת לדומיניק מגווייר היו כבר משהו כמו 6 איבודים מתוך ה-7 שלו במשחק... בערך איבוד כל 2 דקות. ממש "מר נקודה לדקה" של האיבודים.
היכולת ההזויה של מגווייר הנהדר-בדרך-כלל, ההשעייה של אוונס (נגיע אל הסיבות ל-2 הדברים הללו בהמשך), ג´ורדן טיילור שמשחק שני ברציפות לא ממש מגיע - כל אלה גרמו לחסין לנסות דברים מוזרים מאוד בהרכב: כרמל בוכמן הוצא מהנפטלין כבר ברבע השני וקיבל לא מעט דקות כמו גם שון דניאל - לא שהם הראו כאלה ניצוצות. אלון ספיר גם כן קיבל לא מעט דקות ואף עלה עם מוטיבציה גבוהה למרות ההפרש הגבוה (ניסה לסמן לקהל החולוני לעודד רק שלא ממש היה את מי לעודד) ואפילו יועד בית יוסף שיחק מעט. מבולבלים? גם חסין.
מהפיאסקו הזה יצא בסופו של דבר שאם לא טוני קרוקר לא היינו מגיעים אפילו ל-20 נקודות במחצית המביכה ביותר בעונה כולה, שנגמרה בתוצאה 45:22. עוד קצת סטטיסטיקה? בבקשה: הקלעי השני הכי טוב שלנו במחצית היה... מגווייר עם 4 נק´ ויותר איבודים מנקודות.
במעמד צד אחד. חולון משמשת כתפאורה (אוהד צויגנברג)
ההרכבים המוזרים נמשכו גם במחצית השניה כבתחילת הרבע השלישי שהו על הפרקט יזרעאלי, טיילור, דניאל, ספיר ובוכמן. מי היה מעלה על דעתו הרכב כזה? אפילו במשחקי האימון חסין לא ניסה את זה. אין מה להאשים את ההרכב שכן בתבוסה הקודמת ההרכב הראשון שיחק ולא הצליח יותר טוב, נראה כאילו חסין לא ממש מצליח להכין את חולוניה למשחקי החוץ שלה בירושלים.
ברבע השלישי הגיע רגע מביך שאולי מסמן את המשחק כולו: החטאות מסמרות שיער מתחת לסל של דניאל ושל בוכמן הסתיימו בכך שאיכשהו הכדור נשאר בידיים שלנו, ואז דניאל לקח שלשה וזרק איירבול מהמביכים שנראו במחוזותינו שהיה רחוק כמעט מטר מהטבעת. ללא מילים.
70:42 בסוף רבע שלישי ו-93:58 מביך עוד יותר מהמשחק הקודם, גאלו את אוהדי חולון מהסבל המתמשך.
ונחזור שוב לסטטיסטיקה: המדד של ירושלים - 131, של חולוניה - 39 בלבד (!). כל השחקנים של חולוניה (10 במספר) היו כמובן עם מדד פלוס/מינוס (+/-) שלילי כשלא פחות מ-4 מהם עם מדד יעילות שלילי ועוד 2 עם מדד של 1-2 בלבד. 6 שחקנים מתוך ה-10 מציגים מדד שלילי מצטבר. ירושלים כמובן ניצחה בכל פרמטר סטטיסטי (פרט לאחוזים מחוץ לקשת באופן אירוני - 31% לעומת 30%) כשנתון בולט נוסף היה 19 איבודים לחולוניה לעומת 6 בלבד לירושלים שלמגווייר לבדו יש לבד יותר מלכל ירושלים.
קרוקר היה היחיד שבאמת עשה משהו כשקלע 15 נק´. מגווייר אמנם הגיע איכשהו לדאבל-דאבל של 11 נק´ ו-13 ריב´, אך הוא לא היה רחוק גם מ"טריפל-דאבל" עם שבעת האיבודים שלו. אגב לדומיניק מגווייר פרצו לדירה ויש שאומרים שגנבו לו רכוש רב בשווי עשרות אלפי דולרים, ככה שהפעם אי אפשר להאשים אותו שהוא לא ממש היה במיטבו - הוא עדיין שחקן טוב. נקווה שיתאושש מזה במהרה גם נפשית וגם כלכלית.
טיילור קלע 9, רוזפלט 7 ו-10 ריב´, הרוש קלע 4 בלבד כמו גם בוכמן, דניאל ויזרעאלי עם 3 כל אחד וספיר עם 2. ומה יהיה עם חסין שפעם אחר פעם לא מצליח להביא את הקבוצה לארנה בירושלים? אי אפשר להטיל את כל האשמה על השחקנים, במקום כלשהו נגמרת האחריות של השחקנים ומתחילה האחריות של המאמן והצוות המקצועי. אפשר להפסיד בארנה, גם מכבי הפסידו שם ובגדול. אבל אי אפשר 3 פעמים לבוא לשם ולצאת עם תבוסות הולכות וגדלות והופעות מביכות יותר ויותר.
אך בסופו של דבר, יכולת רעה, הפסדים מביכים - במבחן הזמן וההמשכיות, הכל נסלח בעונה ובהיסטוריה הארוכה של הפועל חולון. אך מה נגיד על שון אוונס? למרות השמיכה והרוטציה הקצרה של חולוניה, הצוות המקצועי והנהלת המועדון בחרו להשעות אותו. תחילה נראתה ההחלטה תמוהה מאוד ונשמעו דברי ביקורת על חסין אודות השעייה בזמן שהסגל קצר מלכתחילה, אך כשנשמעו הנסיבות והתבררה התמונה במלאה הסתבר שהסטנדרט הגבוה של ההנהלה והצוות המקצועי זה אולי נקודת האור היחידה מהערב העגום של אמש: אוונס זלזל באימון, לא שמע להוראות הצוות המקצועי, עשה מה שבא לו וקינח בכך שלא הגיע לפעילות במחנה של בית הספר לכדורסל של הפועל חולון.
עם כל הכבוד למר שון "החושב-עצמו-ג´ורדן" אוונס, אין שחקן שהוא מעל למועדון, והתנהגות כזאת היא לחלוטין לא מקובלת - כן, גם במחיר של תבוסה. אוונס הוא גם לא בדיוק הכוכב של הקבוצה ולא מנע את התבוסה בפעם הקודמת בארנה כך שהזלזול הזה עוד יותר לא מובן. אם הוא לא יחזור לתלם - שחרור זאת לא מילה גסה!
מעל 200 אוהדים הגיעו לארנה בירושלים, עודדו קצת ברבע הראשון ואז השתתקו עקב החרפה שהתפתחה על הפרקט. מספר משפחות שלא מרבות להגיע למשחקים בחולון הגיעו לרוע מזלם בהרכב מלא כדי להיות שותפים לערב מלנכולי במיוחד. אוהדים שלא נטשו משחק בחיים שלהם נסעו הבייתה במחצית או באמצע הרבע השלישי. בפייסבוק הודו אחרים מזלם ששפר עליהם בכך שלא הצליחו להגיע למשחק, מה שחסך להם את הצפייה בזוועה בשידור חי. טרגדיה...
רק כשהקהל הירושלמי החל להקניט את הקהל החולוני בשירת "איפה הקהל של חולון", הצהובים-סגולים ביציע הראו שהם עוד לא הלכו הבייתה והזכירו לכל באי הארנה מי מהקבוצות שעל הפרקט מעולם (ולעולם) לא הניפה צלחת אליפות.
ההפסד שהוריד את חולוניה למקום הרביעי בטבלה אמנם היה יחסית צפוי, אך הצורה של ההפסד ממש לא.
בתבוסה הקודמת בארנה לפני חודש נכתב כאן ממש בחולוניהפאנס שאת ההפסד הזה צריך לדפדף, למחוק, לשכוח ולעבור הלאה. לא הפעם. לא ההנהלה, לא הצוות המקצועי ולא האוהדים ישתקו על מה שהלך אמש בירושלים. תהיו בטוחים שכל מי שלובש את הגופיה הצהובה-סגולה וכן גם הצוות המקצועי, יקבלו את הטלטלה שלהם - כל אחד ממי שצריך.
אז מה קורה בטבלה? אנחנו הפועל תל אביב וראשון לציון נמצאים במקומות 3-5 עם שיוויון מוחלט בנקודות כשהמאזן הפנימי קובע כרגע שראשל"צ במקום השלישי, אנחנו רביעי והפועל ת"א במקום החמישי. 2 משחקי הבית הקרובים מול אילת והפועל תל אביב יקבעו לנו פנינו מועדות - חזרה לצמרת ולשלבים המאוחרים של העונה או לכיוון אמצע הטבלה ולהליכה לים כבר בתום סדרת רבע הגמר.
יום ראשון 12.4 בשעה 19:35 מארחים את אילת בפחים. כי מגיע לנו פיצוי ואנחנו דורשים לקבל אותו!
לפני קצת יותר מחודש שבה חולוניה לארנה הפעם השניה כשהאוהדים חושבים שיותר גרוע מגביע ווינר לא יכול להיות. האמנם? חולוניה הוכיחה אז שבארנה תמיד יש לאן לרדת, והובסה בתוצאה 89:59 במשחק שבו כלום לא הלך.
והנה עבר קצת יותר מחודש ושוב אותה הרגשה שיותר גרוע מהפעם האחרונה לא יכול להיות, ומה הפעם "הכינו" לנו השחקנים והצוות המקצועי בצהוב-סגול לכבוד הביקור בארנה? עוד הוכחה שאפשר גרוע יותר! כמה גרוע אתם שואלים? אחרי 16 דקות של כדורסל התוצאה עמדה על 40:10 (!!!) לזכות ירושלים במשחק המביך ביותר העונה של הפועל חולון ללא תחרות בכלל, ששם בכיס הקטן את שלושת ההפסדים המביכים לנהריה וכל משחק אחר שבו חזרנו חפויי ראש. מתי ראיתם תוצאה כזאת של קבוצה שקלעה פי 4 מיריבתה כששתי הקבוצות קלעו כבר מספר דו ספרתי של נקודות? 30 הפרש אחרי 16 דקות?? 40:10?!
בארנה כמו בארנה, אין דבר כזה שאין דבר כזה יותר גרוע. חסין אובד עצות (אורן בן חקון)
אבל היי - לפחות אנחנו עקביים: 25, 30 ו-35 נק´ הפרש בהתאמה, סדרה חשבונית. ממוצע של 30 הפרש ב-3 משחקים, פשוט בלתי נתפס מה שעובר על חולוניה בארנה המקוללת הזאת...
הייתם חושבים שזה איזה מבצר בלתי-עביר של ירושלים בביתה ולכן התוצאות הלא שגרתיות, אבל שימו לב מי כבר ניצחו שם העונה: אילת, נהריה, חיפה, אשדוד (!) וגם הפועל תל אביב ואילת פעם נוספת היו קרובות מאוד. כמעט חצי ליגה.
רק שלא תתחיל לנו "קללת מלחה" חדשה שאותה לקח לנו הרבה זמן לשבור עד השלשה הבלתי נשכחת של יריב יצקן קשישא.
ומה לגבי המשחק עצמו? טכנית היו 10 שחקנים וכדור כתום אחד על הפרקט (וגם 3 שופטים עם החלטות מוזרות כהרגלם), אבל אי אפשר לקרוא לזה משחק כדורסל של ממש שכן היה מופע חד צדדי לחלוטין. לרגע לא הבינו אוהדי חולוניה אם הגיעו למשחק של חולון או למופע של ההארלם גלובטרוטרס.
פאניקה בכל המחנה הצהוב סגול, חילופים והרכבים הזויים של המאמן אלעד חסין עליהם נדבר עוד מעט, יכולת מביכה מאוד של כולם פרט לקרוקר... פאדיחה זאת לא מילה גסה.
במקום לדבר על מהלך המשחק כמו בדרך כלל באתר חולוניהפאנס, בואו נתחיל קצת עם סטטיסטיקה: אחרי רבע ראשון שנגמר בתוצאה 21:9 שהיא רעה אבל משהו שעוד אפשר לחזור ממנו, בדקה ה-16 עמדה התוצאה כאמור על 40:10 מדהים ומביש. בנקודה זאת לדומיניק מגווייר היו כבר משהו כמו 6 איבודים מתוך ה-7 שלו במשחק... בערך איבוד כל 2 דקות. ממש "מר נקודה לדקה" של האיבודים.
היכולת ההזויה של מגווייר הנהדר-בדרך-כלל, ההשעייה של אוונס (נגיע אל הסיבות ל-2 הדברים הללו בהמשך), ג´ורדן טיילור שמשחק שני ברציפות לא ממש מגיע - כל אלה גרמו לחסין לנסות דברים מוזרים מאוד בהרכב: כרמל בוכמן הוצא מהנפטלין כבר ברבע השני וקיבל לא מעט דקות כמו גם שון דניאל - לא שהם הראו כאלה ניצוצות. אלון ספיר גם כן קיבל לא מעט דקות ואף עלה עם מוטיבציה גבוהה למרות ההפרש הגבוה (ניסה לסמן לקהל החולוני לעודד רק שלא ממש היה את מי לעודד) ואפילו יועד בית יוסף שיחק מעט. מבולבלים? גם חסין.
מהפיאסקו הזה יצא בסופו של דבר שאם לא טוני קרוקר לא היינו מגיעים אפילו ל-20 נקודות במחצית המביכה ביותר בעונה כולה, שנגמרה בתוצאה 45:22. עוד קצת סטטיסטיקה? בבקשה: הקלעי השני הכי טוב שלנו במחצית היה... מגווייר עם 4 נק´ ויותר איבודים מנקודות.
במעמד צד אחד. חולון משמשת כתפאורה (אוהד צויגנברג)
ברבע השלישי הגיע רגע מביך שאולי מסמן את המשחק כולו: החטאות מסמרות שיער מתחת לסל של דניאל ושל בוכמן הסתיימו בכך שאיכשהו הכדור נשאר בידיים שלנו, ואז דניאל לקח שלשה וזרק איירבול מהמביכים שנראו במחוזותינו שהיה רחוק כמעט מטר מהטבעת. ללא מילים.
70:42 בסוף רבע שלישי ו-93:58 מביך עוד יותר מהמשחק הקודם, גאלו את אוהדי חולון מהסבל המתמשך.
ונחזור שוב לסטטיסטיקה: המדד של ירושלים - 131, של חולוניה - 39 בלבד (!). כל השחקנים של חולוניה (10 במספר) היו כמובן עם מדד פלוס/מינוס (+/-) שלילי כשלא פחות מ-4 מהם עם מדד יעילות שלילי ועוד 2 עם מדד של 1-2 בלבד. 6 שחקנים מתוך ה-10 מציגים מדד שלילי מצטבר. ירושלים כמובן ניצחה בכל פרמטר סטטיסטי (פרט לאחוזים מחוץ לקשת באופן אירוני - 31% לעומת 30%) כשנתון בולט נוסף היה 19 איבודים לחולוניה לעומת 6 בלבד לירושלים שלמגווייר לבדו יש לבד יותר מלכל ירושלים.
קרוקר היה היחיד שבאמת עשה משהו כשקלע 15 נק´. מגווייר אמנם הגיע איכשהו לדאבל-דאבל של 11 נק´ ו-13 ריב´, אך הוא לא היה רחוק גם מ"טריפל-דאבל" עם שבעת האיבודים שלו. אגב לדומיניק מגווייר פרצו לדירה ויש שאומרים שגנבו לו רכוש רב בשווי עשרות אלפי דולרים, ככה שהפעם אי אפשר להאשים אותו שהוא לא ממש היה במיטבו - הוא עדיין שחקן טוב. נקווה שיתאושש מזה במהרה גם נפשית וגם כלכלית.
טיילור קלע 9, רוזפלט 7 ו-10 ריב´, הרוש קלע 4 בלבד כמו גם בוכמן, דניאל ויזרעאלי עם 3 כל אחד וספיר עם 2. ומה יהיה עם חסין שפעם אחר פעם לא מצליח להביא את הקבוצה לארנה בירושלים? אי אפשר להטיל את כל האשמה על השחקנים, במקום כלשהו נגמרת האחריות של השחקנים ומתחילה האחריות של המאמן והצוות המקצועי. אפשר להפסיד בארנה, גם מכבי הפסידו שם ובגדול. אבל אי אפשר 3 פעמים לבוא לשם ולצאת עם תבוסות הולכות וגדלות והופעות מביכות יותר ויותר.
אך בסופו של דבר, יכולת רעה, הפסדים מביכים - במבחן הזמן וההמשכיות, הכל נסלח בעונה ובהיסטוריה הארוכה של הפועל חולון. אך מה נגיד על שון אוונס? למרות השמיכה והרוטציה הקצרה של חולוניה, הצוות המקצועי והנהלת המועדון בחרו להשעות אותו. תחילה נראתה ההחלטה תמוהה מאוד ונשמעו דברי ביקורת על חסין אודות השעייה בזמן שהסגל קצר מלכתחילה, אך כשנשמעו הנסיבות והתבררה התמונה במלאה הסתבר שהסטנדרט הגבוה של ההנהלה והצוות המקצועי זה אולי נקודת האור היחידה מהערב העגום של אמש: אוונס זלזל באימון, לא שמע להוראות הצוות המקצועי, עשה מה שבא לו וקינח בכך שלא הגיע לפעילות במחנה של בית הספר לכדורסל של הפועל חולון.
עם כל הכבוד למר שון "החושב-עצמו-ג´ורדן" אוונס, אין שחקן שהוא מעל למועדון, והתנהגות כזאת היא לחלוטין לא מקובלת - כן, גם במחיר של תבוסה. אוונס הוא גם לא בדיוק הכוכב של הקבוצה ולא מנע את התבוסה בפעם הקודמת בארנה כך שהזלזול הזה עוד יותר לא מובן. אם הוא לא יחזור לתלם - שחרור זאת לא מילה גסה!
מעל 200 אוהדים הגיעו לארנה בירושלים, עודדו קצת ברבע הראשון ואז השתתקו עקב החרפה שהתפתחה על הפרקט. מספר משפחות שלא מרבות להגיע למשחקים בחולון הגיעו לרוע מזלם בהרכב מלא כדי להיות שותפים לערב מלנכולי במיוחד. אוהדים שלא נטשו משחק בחיים שלהם נסעו הבייתה במחצית או באמצע הרבע השלישי. בפייסבוק הודו אחרים מזלם ששפר עליהם בכך שלא הצליחו להגיע למשחק, מה שחסך להם את הצפייה בזוועה בשידור חי. טרגדיה...
רק כשהקהל הירושלמי החל להקניט את הקהל החולוני בשירת "איפה הקהל של חולון", הצהובים-סגולים ביציע הראו שהם עוד לא הלכו הבייתה והזכירו לכל באי הארנה מי מהקבוצות שעל הפרקט מעולם (ולעולם) לא הניפה צלחת אליפות.
מגיע צל"ש לכל מי שהגיע ועוד יותר מכך למי שהצליח להישאר עד הסוף. אוהדי חולוניה בהלם (אורן בן חקון)
ההפסד שהוריד את חולוניה למקום הרביעי בטבלה אמנם היה יחסית צפוי, אך הצורה של ההפסד ממש לא.
בתבוסה הקודמת בארנה לפני חודש נכתב כאן ממש בחולוניהפאנס שאת ההפסד הזה צריך לדפדף, למחוק, לשכוח ולעבור הלאה. לא הפעם. לא ההנהלה, לא הצוות המקצועי ולא האוהדים ישתקו על מה שהלך אמש בירושלים. תהיו בטוחים שכל מי שלובש את הגופיה הצהובה-סגולה וכן גם הצוות המקצועי, יקבלו את הטלטלה שלהם - כל אחד ממי שצריך.
אז מה קורה בטבלה? אנחנו הפועל תל אביב וראשון לציון נמצאים במקומות 3-5 עם שיוויון מוחלט בנקודות כשהמאזן הפנימי קובע כרגע שראשל"צ במקום השלישי, אנחנו רביעי והפועל ת"א במקום החמישי. 2 משחקי הבית הקרובים מול אילת והפועל תל אביב יקבעו לנו פנינו מועדות - חזרה לצמרת ולשלבים המאוחרים של העונה או לכיוון אמצע הטבלה ולהליכה לים כבר בתום סדרת רבע הגמר.
יום ראשון 12.4 בשעה 19:35 מארחים את אילת בפחים. כי מגיע לנו פיצוי ואנחנו דורשים לקבל אותו!
