הפועל חולון הגיעה לאולם הארנה בירושלים אחרי שבעונה שעברה הפסדנו שם בממוצע של 30 נקודות, ועם סגל חסר במיוחד אחרי שבן רייס גמר את העונה, כריס רייט עדיין פצוע וגוני יזרעאלי עדיין בחוץ עקב פציעתו המוזרה. ואם כל זה לא מספיק, אתרע מזלנו להיות נוכחים דווקא בטקס האליפות של ירושלים.
אלא שמתברר שהשד לא כזה נורא: על אף הסגל החסר של חולון ופערי התקציב הגדולים, חולוניה נלחמה והייתה במשחק במשך 3 רבעים לפחות כשהסגל הקצר שכן נכח על הפרקט, הראה שהעתיד החולוני די ורוד.
ואפילו טקס תליית דגל האליפות של ירושלים היה כמעט פתטי, כשלמעט סרטון על מסכי הענק, היה זה טקס כמעט לא מורגש שלא השתווה לטקס האליפות של חולוניה בזמנו בפחים. לא משהו שאוהדיה הנאמנים המעטים של חולוניה לא יכלו לסבול.
המשחק עצמו נפתח עם שלשה של מייק מוזר הנהדר, וכל אוהד חולוניה היה רוצה שהמשחק יסתיים באותה נקודה. ירושלים הפכו ל-8:3 אך חולון השוותה במהרה לפני שעלתה ליתרון 18:13 בזכות דקות טובות של מוזר וקלייבורן. המתאזרח החדש שנמצא בארץ זמן קצר ביותר, קלארק רוזנברג, נכנס לבכורה בדקה האחרונה של הרבע אך הוא לא ירצה לזכור זאת כי המהלך הראשון בו היה מעורב הייתה עבירה שלו על שלשה של הלפרין שהלכה פנימה, והשוותה את המשחק. ולמרות זאת חולון יורדת ביתרון 20:18 בסוף הרבע הראשון. השד לא כזה נורא.
ברבע השני ההתקפה החולונית נתקעה ולא הצליחה לעשות סל זמן רב, וירושלים ניצלה זאת בכדי לעלות ליתרון דו ספרתי (27:37). בהתקפה החולונית האחרונה של המחצית כשההפרש עמד על 8, איבד שולמן כדור בשלומיאליות מה שהשאיר לירושלים 4 שניות לעשות מהלך כדורסל יפה ומתסכל מבחינת החולונים שהעמיד שוב את התוצאה על פער דו ספרתי במקום להיות 5-8 נקודות בלבד, 43:33 במחצית.
המחצית השניה נפתחה כמו הראשונה עם שלשה של מוזר. קלייבורן הוריד מהקו ל-5 הפרש בלבד, אבל דווקא אז ירושלים רצה ועלתה ל-50:38. שלשה של אלון ספיר, נקודות של שמריז הנהדר ועוד נקודה של סמית´ הורידו שוב ל-5 (56:51), אך שוב בדקות טובות של חולוניה כשנראה היה שאפשר להפוך את זה, שוב ירושלים איכשהו מגדילה את היתרון, 63:55 לירושלים בסוף הרבע השלישי.
ברבע הרביעי שחקני חולון כולם כבר נפלו מהרגליים, כולם פרט לאחד: וויל קלייבורן הנהדר. קלייבורן ניסה לשחק 1 נגד 100 (או נגד 5) כשכל ההתקפות החולוניות הלכו אליו והפער נשמר זהה פחות או יותר, אך שחקן אחד לא יכול לקבוצה שלמה ויתרון ירושלמי של 73:59 גמר את הסיפור. 2 שלשות של מוזר הקטינו את הפער שוב אך האוויר של החולונים נגמר, 89:73 לירושלים בסיום.
למרות ההפסד, בהתחשב בסגל החסר, חולוניה עשתה באמת מעל ומעבר.
חולוניה התעקשה ללכת על וויל קלייבורן וחיכתה לו זמן רב, ובכל משחק מחדש רואים למה: השחקן האדיר הזה קלע הפעם 20 נקודות והוסיף 9 ריבאונדים כשדקות רבות הוא סוחב את חולוניה לגמרי לבד.
ומה נגיד על מייק מוזר שוב? השחקן שדשדש במשחקי האימון מראה כמה הוא שחקן נהדר כשקלע 19 נקודות בעוד משחק סולידי.
דודו שמריז מתפתח במהרה לנגד עיננו לשחקן ליגת על לגיטימי מן המניין עם 12 נקודות, שולמן שהיה הרכז היחיד של חולוניה קלע 8 נק´ והוסיף 8 אס´, ג´רמיס סמית´ שכיכב בשבוע שעבר חזר לסטטיסטיקה ה"רגילה" שלו מעונה שעברה במדי ראשון לציון כשקלע 7 נק´ בלבד והוסיף 6 ריבאונדים. מלחמה זה טוב ונפלא אך תפוקה של זר חייבת להיות גדולה יותר.
אלון ספיר קלע 3, אך מה קורה לאייזיק רוזפלט? המתאזרח האהוב ונהדר שכיכב בחולוניה זמן רב, לא מוצא את עצמו כבר כמה חודשים במדי הצהוב סגול ונמצא בירידה כשאמש קלע רק 4 נקודות. אייזיק אמנם לקח 10 כדורים חוזרים אך החטאות מסמרות שיער מתחת לסל ושמירה חלשה מראות שזה לא אותו אייזיק שהכרנו והתאהבנו בו. הלוואי ויחזור לעצמו במהרה.
בגזרת הקהל, כ-70 חולונים נסעו ביום הלא-הכי-נוח, לראות קבוצה פצועה וחסרה בעיר מוכת פיגועים עם מצב בטחוני לא פשוט. מי שהגיע עודד במלוא גרון וקהל נשמע כאילו הוא פי 2 או 3 ממה שהיה באמת, אבל איפה כל שאר הקהל? גם בזמנים קשים עם שרשרת הפסדים היינו מביאים כמות יפה יותר. אפילו לאילת באה כמות דומה ואף גדולה יותר. האם זה חד פעמי בגלל המצב הבטחוני? נקווה. הקהל של חולוניה תמיד היה ידוע בכך שהוא הקהל שמביא הכי הרבה אוהדים למשחקי חוץ וחבל שזה לא ימשך.
הפסד בארנה? מכה קטנה בכנף. לא משהו שצריך להתייחס אליו יותר מדי, כל עוד נלחמנו ושמרנו על כבודנו, וזה אכן המצב.
מסתכלים קדימה אל המשחק הבא: במוצאי שבת הקרוב בשעה 19:35, אשדוד באה לפחים. אמנם ניצחנו אותם כבר במשחק אימון, אבל זה לא אומר שום דבר בעצם.
בצוות המקצועי אופטימיים לגבי האפשרות שהפצועים, כריס רייט וגוני יזרעאלי, יהיו כשירים למשחק.
נעדכן באתר. כולם באים!
אלא שמתברר שהשד לא כזה נורא: על אף הסגל החסר של חולון ופערי התקציב הגדולים, חולוניה נלחמה והייתה במשחק במשך 3 רבעים לפחות כשהסגל הקצר שכן נכח על הפרקט, הראה שהעתיד החולוני די ורוד.
ואפילו טקס תליית דגל האליפות של ירושלים היה כמעט פתטי, כשלמעט סרטון על מסכי הענק, היה זה טקס כמעט לא מורגש שלא השתווה לטקס האליפות של חולוניה בזמנו בפחים. לא משהו שאוהדיה הנאמנים המעטים של חולוניה לא יכלו לסבול.
אוהדי חולון אומרים לירושלים את דעתם על האליפות שלהם (יוסי כהן)
המשחק עצמו נפתח עם שלשה של מייק מוזר הנהדר, וכל אוהד חולוניה היה רוצה שהמשחק יסתיים באותה נקודה. ירושלים הפכו ל-8:3 אך חולון השוותה במהרה לפני שעלתה ליתרון 18:13 בזכות דקות טובות של מוזר וקלייבורן. המתאזרח החדש שנמצא בארץ זמן קצר ביותר, קלארק רוזנברג, נכנס לבכורה בדקה האחרונה של הרבע אך הוא לא ירצה לזכור זאת כי המהלך הראשון בו היה מעורב הייתה עבירה שלו על שלשה של הלפרין שהלכה פנימה, והשוותה את המשחק. ולמרות זאת חולון יורדת ביתרון 20:18 בסוף הרבע הראשון. השד לא כזה נורא.
ברבע השני ההתקפה החולונית נתקעה ולא הצליחה לעשות סל זמן רב, וירושלים ניצלה זאת בכדי לעלות ליתרון דו ספרתי (27:37). בהתקפה החולונית האחרונה של המחצית כשההפרש עמד על 8, איבד שולמן כדור בשלומיאליות מה שהשאיר לירושלים 4 שניות לעשות מהלך כדורסל יפה ומתסכל מבחינת החולונים שהעמיד שוב את התוצאה על פער דו ספרתי במקום להיות 5-8 נקודות בלבד, 43:33 במחצית.
מתאקלם נפלא. מייק מוזר (יוסי כהן)
המחצית השניה נפתחה כמו הראשונה עם שלשה של מוזר. קלייבורן הוריד מהקו ל-5 הפרש בלבד, אבל דווקא אז ירושלים רצה ועלתה ל-50:38. שלשה של אלון ספיר, נקודות של שמריז הנהדר ועוד נקודה של סמית´ הורידו שוב ל-5 (56:51), אך שוב בדקות טובות של חולוניה כשנראה היה שאפשר להפוך את זה, שוב ירושלים איכשהו מגדילה את היתרון, 63:55 לירושלים בסוף הרבע השלישי.
ברבע הרביעי שחקני חולון כולם כבר נפלו מהרגליים, כולם פרט לאחד: וויל קלייבורן הנהדר. קלייבורן ניסה לשחק 1 נגד 100 (או נגד 5) כשכל ההתקפות החולוניות הלכו אליו והפער נשמר זהה פחות או יותר, אך שחקן אחד לא יכול לקבוצה שלמה ויתרון ירושלמי של 73:59 גמר את הסיפור. 2 שלשות של מוזר הקטינו את הפער שוב אך האוויר של החולונים נגמר, 89:73 לירושלים בסיום.
למרות ההפסד, בהתחשב בסגל החסר, חולוניה עשתה באמת מעל ומעבר.
החזיק את חולון לבד במשחק. איזה שחקן נפלא! קלייבורן בפעולה (יוסי כהן)
חולוניה התעקשה ללכת על וויל קלייבורן וחיכתה לו זמן רב, ובכל משחק מחדש רואים למה: השחקן האדיר הזה קלע הפעם 20 נקודות והוסיף 9 ריבאונדים כשדקות רבות הוא סוחב את חולוניה לגמרי לבד.
ומה נגיד על מייק מוזר שוב? השחקן שדשדש במשחקי האימון מראה כמה הוא שחקן נהדר כשקלע 19 נקודות בעוד משחק סולידי.
דודו שמריז מתפתח במהרה לנגד עיננו לשחקן ליגת על לגיטימי מן המניין עם 12 נקודות, שולמן שהיה הרכז היחיד של חולוניה קלע 8 נק´ והוסיף 8 אס´, ג´רמיס סמית´ שכיכב בשבוע שעבר חזר לסטטיסטיקה ה"רגילה" שלו מעונה שעברה במדי ראשון לציון כשקלע 7 נק´ בלבד והוסיף 6 ריבאונדים. מלחמה זה טוב ונפלא אך תפוקה של זר חייבת להיות גדולה יותר.
אלון ספיר קלע 3, אך מה קורה לאייזיק רוזפלט? המתאזרח האהוב ונהדר שכיכב בחולוניה זמן רב, לא מוצא את עצמו כבר כמה חודשים במדי הצהוב סגול ונמצא בירידה כשאמש קלע רק 4 נקודות. אייזיק אמנם לקח 10 כדורים חוזרים אך החטאות מסמרות שיער מתחת לסל ושמירה חלשה מראות שזה לא אותו אייזיק שהכרנו והתאהבנו בו. הלוואי ויחזור לעצמו במהרה.
לא אותו אייזיק שבו התאהבנו. משהו עובר על רוזפלט (יוסי כהן)
בגזרת הקהל, כ-70 חולונים נסעו ביום הלא-הכי-נוח, לראות קבוצה פצועה וחסרה בעיר מוכת פיגועים עם מצב בטחוני לא פשוט. מי שהגיע עודד במלוא גרון וקהל נשמע כאילו הוא פי 2 או 3 ממה שהיה באמת, אבל איפה כל שאר הקהל? גם בזמנים קשים עם שרשרת הפסדים היינו מביאים כמות יפה יותר. אפילו לאילת באה כמות דומה ואף גדולה יותר. האם זה חד פעמי בגלל המצב הבטחוני? נקווה. הקהל של חולוניה תמיד היה ידוע בכך שהוא הקהל שמביא הכי הרבה אוהדים למשחקי חוץ וחבל שזה לא ימשך.
שחקן ליגת על ישראלי נפלא מפתח לנגד עיננו. שמריז (יוסי כהן)
הפסד בארנה? מכה קטנה בכנף. לא משהו שצריך להתייחס אליו יותר מדי, כל עוד נלחמנו ושמרנו על כבודנו, וזה אכן המצב.
מסתכלים קדימה אל המשחק הבא: במוצאי שבת הקרוב בשעה 19:35, אשדוד באה לפחים. אמנם ניצחנו אותם כבר במשחק אימון, אבל זה לא אומר שום דבר בעצם.
בצוות המקצועי אופטימיים לגבי האפשרות שהפצועים, כריס רייט וגוני יזרעאלי, יהיו כשירים למשחק.
נעדכן באתר. כולם באים!
