סטפאנוס דדאס בראיון בלעדי לאתר חולוניהפאנס: "הסגל יושלם כשהאוהדים יחזרו, חולון בלי הקהל שלה זה לא חולון"

For the English version click here – לגרסא האנגלית לחץ כאן

שלום סטפאנוס דדאס, המאמן הראשי של הפועל חולון. מה שלומך? איך אתה מסתדר בבידוד של הקורונה בלי המשפחה? מה אתה עושה כשאתה לא עם הקבוצה?

מאז שהגעתי, מלבד בשבועות הראשונים, אחרי כל אימון אני הולך למשרד ומדבר עם הצוות והעוזרים שלי על האימון. אחר כך אנחנו צריכים להיות בבתים ואנחנו מנסים להקשיב להנחיות ולצמצם למינימום כל תנועה, אז בעקרון השגרה שלי היא ללכת לאצטדיון, לאימונים, למשרד וזהו. לנו הזרים זאת עונה קשה אבל אנחנו צריכים להסתגל עד שהמצב יחזור לקדמותו. מצד שני, יש לנו הזדמנות להקליט וללמוד מהאימונים שלנו ואנחנו מנסים לעבוד קשה בתקופת ההכנה.

בוא נתחיל עם העונה הקודמת, עם ליגת הקורונה. השמועות אומרות שלא רצית להיות בבידוד כפול גם בישראל וגם ביוון בלי המשפחה לכל כך הרבה זמן, והקבוצה שנבנתה גם ככה לא הייתה חזקה. האם זאת הסיבה שבגללה לא חזרת? של מי הייתה ההחלטה?

דבר ראשון כשהליגה הפסיקה במרץ, היינו בכושר נהדר. הקבוצה ניצחה בבית ובחוץ, היינו במקום רביעי והמחשבה הראשונה הייתה שהתקדמנו המון אם משווים את המשחק הראשון כשרק הגעתי, כשראיתי מהיציע את התבוסה של הקבוצה בחיפה, בהשוואה למשחק האחרון לנצחון על ראשל"צ בבית – זה כמו יום ולילה.

לא האמנו שהליגה תחזור כי 90% מהליגות והתחרויות באירופה נעצרו, אז ניסינו לעשות את הדבר הנכון ולהגיע להסכמה עם כל השחקנים, במיוחד הזרים, ולסיים את החוזה שלהם כדי שלקבוצה לא יהיו חובות ונתחיל להתכונן לעונה הבאה. המקום הרביעי שנתן לנו את הכרטיס לעונה הנוכחית של ליגת האלופות של פיב"א, אז הרגשנו סך הכל שההגעה שלי לחולון הייתה מוצלחת כי כשהגעתי זאת הייתה המטרה ועשינו את זה. אם הליגה לא הייתה מפסיקה והיה לנו את אותו הסגל באותו הכושר, היינו יכולים לעשות דברים נהדרים ולהתחרות באופן ממשי על תואר האליפות, אבל זה המצב.

לגבי ליגת הקורונה, שילמנו לשחקנים ולא היה לנו את התקציב להמשיך, קבוצות אחרות לא שילמו וחיכו.
בכל מקרה ההחלטה שלי לא לחזור הייתה גם בגלל הבידוד הכפול בישראל וביוון, אבל גם אנשים לא יודעים שוויתרתי על סכום מאוד גדול מהשכר שלי וחסכתי כסף למועדון, ככה שהמועדון היה יכול להביא 4 שחקנים זרים חדשים לליגת הקורונה במצב הקשה כשלא היו הכנסות. זה הסיפור, זה שילוב של דברים.

כמה היית מעורב בקבוצת ליגת הקורונה שנבנתה? גם בשלב הבנייה וגם בליגה עצמה. האם עקבת אחרי המשחקים של הקבוצה מרחוק?

צפיתי בכל המשחקים אבל זה קשה להיות מעורב מרחוק, נתתי כמה עצות לשרף במיוחד נגד גליל במשחק האחרון המכריע כשניסיתי לעזור אבל לא הפרעתי והתערבתי יותר מדי בגלל המרחק.
לפני זה דיברנו יחד עם כל השחקנים שהגיעו במשכורת מינימלית, הם שיחקו כמעט בחינם רק כדי לעזור לקבוצה לסיים את הליגה. ידענו שיש 6 משחקים קשים נגד מכבי, ירושלים וראשון לציון, אבל המטרה הייתה להיות תחרותיים בסדרת רבע הגמר. בסוף הפסדנו 2:1 בסדרה צמודה נגד גליל, אבל ידענו שבכל מקרה אף אחד לא יזכור את ליגת הקורונה אחרי שבועיים. זאת לא הייתה חולון האמיתית.

עונה חדשה, אתה סוף סוף בונה קבוצה משלך, תאר לנו איך אתה מרגיש.

אני חושב שעד כה אנשים מרוצים ממני, החל מהעונה שעברה כשהבאתי את מאני האריס לקבוצה והוא נהיה אחד הטובים בליגה, הוכחתי לכולם שיש לי את היכולת להביא שחקנים טובים במחיר טוב לחולון. בעונה הנוכחית זה לא היה קל לבנות את הקבוצה… התקציב קוצץ בעשרות אחוזים בגלל שאין קהל, אבל בשבילי זה לא שינה יותר מדי, פשוט הייתי צריך להילחם יותר כדי להביא שחקנים במחיר נמוך יותר, היו לי שיחות ארוכות עם כל השחקנים.

העדיפות הראשונה שלי הייתה להשאיר את טי.ג'יי קליין שהיה השחקן הכי טוב בשבילי ומאז שהגעתי הוא השתפר המון, אבל לא יכולנו לעשות זאת כי הוא משך הרבה עניין וחתם על חוזה מצויין בברשיה. אז זאת הייתה הבעיה הגדולה הראשונה שלי, התחלתי לחשוב על אופציות אחרות.
היה חוסר וודאות לגבי פניני, יוגי ושלומי, היה משא ומתן לראות אם הם ישארו והאם הם יסכימו לקיצוץ במשכורת, זה היה קשה להתחיל בבניה בלי לדעת מי יהיו השחקנים הישראלים, בגלל המעמד המיוחד שלהם. אז קודם רציתי לסיים עם הישראלים ואז תוך שבוע אחד ניסיתי לשכנע את הזרים לבוא לשחק בשבילי.
הרעיון היה להביא 2 שחקני קומבו-גארד שיכולים לטפל בכדור, לזרוק, לקלוע, אבל לא חיפשתי רכז טהור בגלל אוחיון, רציתי להשאיר לו מקום להיות שחקן ראשי. אז הבאנו את מגי ואת האריס, 2 שחקנים עם מאפיינים שונים: מגי הוא יותר פיזי, יותר אתלטי, שחקן חזק יותר והאריס יותר מוכשר ומשתמש יותר בחוכמת משחק מאשר באתלטיות. הם משלימים אחד את השני.

אחר כך רציתי להביא שחקן ישראלי שיכול לשחק בכמה עמדות, אז החלטתי להביא את ווילי וורקמן, בחור עם אנרגיה שזה נהדר בשביל האוהדים, הוא נלחם ומכיר את הליגה. לקבוצות שלי יש הרבה קלעים, אבל צריך גם להביא שחקנים שעושים את העבודה השחורה כמו וורקמן.
לעמדת הביגמן, הסנטר, רצינו שחקנים ישראלים כי אני חושב שאין לנו את המותרות להביא שחקן זר בעמדה הזאת, כי שחקן בעמדה חמש משחק רק בעמדה הזאת ואנחנו צריכים להביא זרים שמשחקים ב-2 או 3 עמדות. אז העדפנו להביא בחזרה את ריצ'י האוול ולהכריח אותו לשחק טוב יותר. הוא צריך להוכיח ולהראות שהוא שחקן טוב הרבה יותר ממה שראיתם בחולון בעונה הקודמת אז בהתבסס על המוטיבציה שלו, החזרנו אותו.
אחר כך הייתי צריך להביא עוד 2 שחקנים זרים, אחד בעמדות 4-5 להחליף את קליין, אייזאה מיילס, שהוא ביגמן פורוורד שיכול לקלוע ולשחק בעמדה 4, ומדי פעם לשחק בעמדה 5 כסטרץ'-פייב, מה שתואם לפילוסופית המשחק שלי לרווח את השחקנים במגרש. כמובן שהייתי צריך שחקן נוסף בעמדות 3-4 עם קליעה טובה ואנרגיה טובה כמו כריס ג'ונסון שמכיר את הליגה.

בנוסף החתמנו את טרוצקי שהראה דברים יפים בליגת הקורונה, ועודד ברנדווין כדי לעזור לנו עם הניסיון שלו כשנצטרך כמה דקות, וככה בנינו את סגל עשרת השחקנים. היה קשה לבנות את הסגל בגלל המצב הכלכלי, אבל ניסיתי לעשות הכל כדי לשכנע אותם לבוא עם שכר נמוך יותר. הקיץ היה עמוס, קודם עם הישראלים, אחר כך למצוא את השחקנים הנכונים שמרגישים רעב ורוצים לתת עונה טובה כדי להיות אחר כך בעמדה חזקה בשוק השחקנים בפעם הבאה.

העונה התקציב נמוך יותר בעקבות עזיבת שלמה, מה המטרות של הקבוצה העונה? האם המטרות זהות לאלה של עונה שעברה?

לדעתי לא צריך לכוון למקום שבו תסיים, זה לא נותן שום דבר אם תשים מטרה להיות ראשון או להיות שלישי, זה לא באמת חשוב. מה שחשוב זה מה שתעשה על המגרש, זה מה שאמרתי להנהלה ולשחקנים. אנחנו נילחם בכל המשחקים ויש לנו את האיכויות כדי לעשות עונה טובה גם בליגה בישראל וגם בליגת האלופות של פיב"א, אז המטרות שלי הן כל הזמן קצרות טווח. זה לא באמת חשוב מה אגיד על המטרות, מה שחשוב זה מה נעשה על המגרש. האוהדים של חולון יודעים שאני לוחם שאנסה לנצח בכל המשחקים עד כמה שניתן, וזאת המטרה שלנו: להיות קבוצה לוחמת, להנות ואפילו כשיש משחק רע או כשאנחנו מפסידים, אף פעם לא להפסיד בקלות. אנחנו נילחם עד הכדור האחרון.

טוב אני לא הולך לשאול אותך על המטרות בליגת האלופות של פיב"א, אבל מה אתה חושב על היריבות שלנו א.א.ק אתונה, שולה ומינסק? מה הסיכויים שלנו לעבור לשלב הבא?

העובדה שהקבוצה אף פעם לא העפילה שלב בליגת האלופות של פיב"א מביאה לי הרבה מוטיבציה. יש לנו 6 משחקים, שלב הבתים התקצר. א.א.ק אתונה מאוד חזקה, שולה היא קבוצה צרפתית מנוסה ולמינסק אמנם אין שמות גדולים אבל היא קבוצה מנוסה בליגת ה-VTB החזקה, וזה תמיד מסוכן. א.א.ק אתונה נראית פייבוריטית לסיים בראש הבית כי ראינו שהם קבוצה חזקה (סיימה כסגנית המפעל בעונה הנוכחית – ג.כ), ויש עוד מקום אחד שממנו מעפילים ועליו אנחנו נילחם עם שולה ומינסק. לנו ולשולה יש סיכויים שווים לסיים במקום השני ולהעפיל, ולכן המשחק הראשון נגד שולה מאוד חשוב ואנחנו צריכים לנצח בו או להפסיד בהפרש קטן שאותו אנחנו יכולים לסגור במשחק הבא בחולון, בתקווה כשהאוהדים כבר יהיו. זה יתן לנו יתרון גדול בקרב על ההעפלה. אני רואה את זה כשתי מחציות: אחת בשולה והשניה בחולון. ברור שגם נילחם נגד א.א.ק אתונה ובטח שאנחנו צריכים לנצח את מינסק בוודאי בבית במשחק השלישי, אבל אם אנחנו רוצים תוצאה טובה בשולה. אני אעשה הכל על מנת שהקבוצה תעפיל ותעשה משהו שהיא מעולם לא עשתה.

איך תראה הפועל חולון החדשה העונה מבחינת סגנון משחק? האם זה יראה אחרת ביחס לעונה הקודמת אז לא אתה בנית את הקבוצה? האם זאת תהיה קבוצת "סמול-בול" כמו שהזכירו בפודקאסט "הקול סגול"?

בחלק מהזמן נשחק בסגנון סמול-בול (הרבה שחקנים נמוכים עם קליעה ומעט שחקנים גדולים ומשחק צבע – ג.כ) שתואמת את הפילוסופיה שלי, אבל בשבילי סמול-בול לא אומר שאין לך גודל. אם יש לנו 5 שחקנים שהם קלעים טובים והם מפוזרים על פני כל המגרש, זה לא משנה אם אין גודל. ג'ונסון, פניני ו-וורקמן הם 3 שחקנים שיכולים להיות חלק ממערך כזה שיש להם גוף, סייז טוב וניסיון כדי לחפות על זה. לסגל שלנו יש גודל וסייז טוב אפילו שאין לנו סנטר כבד וגדול. אני מעדיף שיהיה מרחב למגי, האריס ואוחיון – 3 גארדים זריזים שיהיה להם מקום לתקוף את הסל.

יהיו לנו עקרונית 2 סגנונות משחק: אחד פיק-אנד-רול עם האוול, והשני עם מיילס שישחקן בצורה דומה לקליין בעמדה 5. ככה אני משחק כל השנים וככה הבאתי את הקבוצות שלי להיות הקבוצות שקולעות הכי הרבה נקודות גם בטורקיה, גם בישראל וגם ביוון לפני כן.
ננסה לחפות על הגודל עם פורוורדים מאסיביים, ראינו במשחקי האימון שהשיטה הזאת עובדת מצויין, ניצחנו 2 משחקים מתוך 3 והפסדנו רק מול מכבי בכדור אחרון, למרות שהם השתמשו בכל הזרים שלהם. אני מאמין שזה הולך לעבוד.

האם אנחנו הולכים לראות העונה יותר נסיונות זריקה ל-3 מאשר ריבאונדים או נסיונות זריקה ל-2?

כל משחק הוא שונה. תמיד אפשר לדבר ולדון אם עדיף לזרוק שלשות או זריקות ל-2 נקודות. בורגוס ניצחה בגמר ליגת עם פי שתיים שלשות בהשוואה לזריקות ל-2. זריקות ל-3 זה משהו שעוזר לפנות שחקנים לזריקות טובות ל-2 נקודות. פילוסופיית הכדורסל שלי הייתה תמיד לגרום ליריב ולהגנה להתפזר על פני כל המגרש עם קלעים וקליעות מבחוץ, וככה לפנות את הדרך לסל לזריקות קלות ל-2. עד כה משחק הלואו-פוסט שלנו מורכב בעיקר מחדירות של הגארדים, שיש להם מרחב ללכת עד לסל.

מה שחשוב לי זה למצוא את הזריקות הקלות מחוץ לקשת, והלייאפים הקלים ל-2 נקודות. אני לא אוהב זריקות מחצי מרחק, אני לא אוהב זריקות קשות ל-2 כי לזריקה פנויה ל-3 יש יותר סיכוי להיכנס מזריקה קשה ל-2 נקודות. בסגנון שלי נדמה כאילו יש יותר זריקות ל-3 אבל זה סגנון מאוד מאוזן ואפשר לראות את זה על פי אחוזי הקליעה ל-2 נקודות – אין הרבה זריקות ל-2, אבל תמיד האחוז גבוה, כי תמיד ננסה ללכת ולהשיג זריקות קלות.

אז אתה אומר לי שבסופו של דבר אנחנו נראה אותך לוקח שלשה פנויה…

כן, אני יכול לקלוע את זה אבל עדיף מחצי מגרש. אני יותר טוב בזריקות מחצי מגרש.

למה בחרת בהאוול על פני אלכסנדר?

קודם כל, מבחינה כספית ג'ו חיכה להצעה גבוהה הרבה יותר מהסכומים שאנחנו יכולים לשלם, ודבר שני אני חושב שהאוול הוא יוצר יותר טוב, מוסר יותר טוב כביגמן, הוא יותר שחקן קבוצתי מג'ו. ג'ו שחקן נהדר, יותר אגרסיבי, יכול לעשות יותר דברים בצבע ויש לו יותר יכולת קליעה, אבל הוא לא שחקן שינסה לעשות מסירות טובות או לגרום לחברים שלו לקבוצה לשחק טוב יותר. בסגנון המשחק שלי, אני לא רוצה שבכל משחק אותו שחקן יקלע כל הזמן, אני רוצה שבכל פעם מישהו אחר יהיה השחקן המצטיין וזה יעבוד רק אם השחקנים ימסרו את הכדור כדי למצוא את השחקן הנכון ביום הנכון. אז מהבחינה הזאת האוול יותר מתאים וגם כלכלית זאת עסקה טובה יותר.

האם שלב בניית הקבוצה הסתיים? האם זאת הקבוצה הסופית?

לא, הסגל יושלם כשהאוהדים החולונים יחזרו למגרש. זאת ההחתמה האחרונה שלנו וזה יהיה יותר חשוב מכל אמריקאי או שחקן נוסף עבורי, זה השחקן הטוב ביותר שלנו.
מאוד קשה לקבוצה הזאת לשחק בלי קהל. זה חשוב לכל קבוצה, אבל בשבילנו, אתה יודע יותר טוב, זה משהו מיוחד ויוצא דופן. חולון בלי הקהל שלה זה לא חולון, ה-DNA של הקבוצה זה האוהדים שלה. אחת הסיבות שחתמתי בקבוצה הזאת זה האוהדים, והעובדה שבתחילת העונה אנחנו צריכים להתחיל בלעדיהם, עושה את העבודה שלי לקשה יותר.

אתה מאמן נאמן שנוטה להישאר כמה שנים באותה קבוצה, אבל בעונה שעברה חתמה בהתחלה רק לחצי עונה וכשההנהלה אהבה את העבודה שלך, הציעו לך חוזה חדש. הרבה מאמנים לא מוכנים לבוא לקבוצה באמצע העונה שלא לדבר על לחתום על חוזה רק לחצי עונה… איך הסכמת להגיע בתנאים כאלה?

בשלושת הקבוצות האחרונות בהן אימנתי, סיינט פטרסבורג, גזאינטפ ובשאקשהיר, הארכתי את החוזה שלי פעמיים או 3 בכל פעם. אני מנסה להיות נאמן למועדון ואני רוצה להוכיח את עצמי על המגרש. אני לא מאמן שמתחבא מאחורי החוזה ומציב את המועדון במצב מסובך אם הם לא רוצים שאני אשאר או שאני לא רוצה להישאר. אני לא מאמין במה שכתוב על הנייר ובלהתעקש על החוזה, אני מאמין בעבודה קשה על המגרש.

זה מה שאמרתי להנהלה בעונה שעברה, בואו נעבוד לכמה חודשים ואם אתם רוצים אני אשאר. למה לחתום מראש על חוזה לשנתיים כשאנחנו לא מכירים? בואו ננצח ביחד וזה יקרה אוטומטית – וזה מה שאכן קרה. זה גם מה שקרה בחוזה הנוכחי: זה חוזה לשנה אחת ואם שני הצדדים מרוצים נמשיך. בסופו של דבר אשאר יותר זמן בהשוואה לחתימה על חוזה של שנתיים או 3 מיד בהתחלה. אם אתה מוכיח את עצמך אתה תישאר.

אנחנו גם שמחים שאתה נשאר איתנו לפחות לעוד עונה. היית מאמן ראשי בטורקיה ועוזר מאמן בסלובניה, רוסיה וכמובן יוון, איך אתה משווה את הכדורסל בישראל לליגות אחרות?

יש הרבה דמיון בין הליגה הישראלית והטורקית. הפוקוס בקבוצות זה להחתים קלעים טובים, שזה מה שקובע את הכימיה בקבוצה. סגנון המשחק הוא גם דומה. בנוסף, בשתי הליגות חשוב להביא שחקנים מקומיים טובים, כי הזרים לא מספיקים. ההבדל זה שבישראל התשוקה והאווירה טובים יותר. בטורקיה הרבה פעמים אתה רואה אולמות ריקים, חוץ ממשחקי הדרבי בין קבוצות שונות מאיסנטנבול. בישראל כל משחק הוא עם אווירה מחשמלת ומאוד אינטנסיבית, הרבה יריבויות בין הקבוצות השונות…

זה קצת כמו ביוון, לא?

כן אבל ביוון זה היה בשנים קודמות, עכשיו ביוון הקהל נרגע בגלל המצב הכלכלי, כמעט ואין קבוצות חזקות מלבד אולימפיאקוס ופנאתינייקוס שיכולים להרכיב ליגה תחרותית. למשל הקבוצה הכי טובה מלבדן היא פורמיתאס, אבל אין לה את האוהדים המשוגעים כי אין לה את המסורת שיש כאן. כאן יש יותר יציבות ואיזון. אף פעם לא היה כאן הרבה כסף, אבל בזמני משבר לא רואים נפילה גדולה בתקציבים, הליגה הישראלית שומרת על הרמה שלה והרמה הכלכלית בזמן שכל שאר הליגות נחלשות. אף פעם לא עושים כאן דברים שלא יכולים לעמוד בהם,  קבוצות לא מחתימות שחקנים שהן לא יכולות לשלם להם שלא כמו בטורקיה שם הרבה פעמים מחתימים על חוזים גדולים ואחר כך הם חייבים כסף ולא משלמים. היציבות הכלכלית זה הבדל גדול.

מה המטרות והיעדים שלך? איפה אתה תהיה עוד 3-4-5 שנים מהיום?

בשלב הבא שלי בקריירה אחרי שאסיים את הקדנציה בחולון, אנסה להיות עוזר מאמן בקבוצת יורוליג. זה דבר שחייבים לעשות אם רוצים להיות מאמן יורוליג. קשה מאוד לקבוצת יורוליג לסמוך על מאמן ראשי שאימן ברמות של ליגת האלופות של פיב"א. אני עדיין צעיר, בן 38 – אחד הצעירים באירופה, ואני יודע שיש לי את קורות החיים הטובים ביותר ביבשת מבין המאמנים מתחת לגיל 40, אז יש לי את הזמן להשקיע בעצמי. אחר כך אראה באיזה רמה אני יכול להיות מאמן ראשי.

זאת התוכנית שלי אבל אף פעם אי אפשר לדעת בכדורסל, אין באמת תכניות, אולי אאמן קבוצה אחרת, אולי אשאר כאן לעד… מאמנים לא יכולים לתכנן מה שבא להם. זה עבודה ללא בטחון תעסוקתי, לא עבודה קלה, אתה לא יכול לעשות מה שבא לך אבל צריך שיהיו לך המטרות שלך. בסופו של דבר אם תהיה לי עונה טובה בחולון, אוכל להסתכל קדימה לשלב הבא. המטרה שלי והמטרה של הקבוצה זה קודם כל להיות קבוצה תחרותית. אם הקבוצה תילחם בכל יום, תנסה לנצח ותהיה אווירה טובה, זה לא יעזור רק לחולון אלא גם לשם שלי בשוק. אז כרגע אני לא יודע מה יהיה בעוד שנתיים או שלוש, הדבר הכי חשוב לי זה שתהיה לי עונה טוב עם חולון ודבר אחד יוביל לדבר אחר בהמשך.

אולי חולון תהיה קבוצת יורוליג… לא? אין סיכוי, הא?

זה יכול להיות אידיאלי אבל היורוליג זה מועדון סגור, זה לא משנה גם אם קבוצה לוקחת את תואר האליפות… אבל אם חולון רוצה לעלות רמה, חייבים לבוא עוד משקיעים. היה לנו את שלמה שהיה קצת לבד ולא קיבל הרבה עזרה, הוא לא יכל להמשיך לתמוך בקבוצה באותה צורה, עכשיו יש לנו קבוצה של אנשים אחרים שמנסים לעזור לקבוצה… לחולון יש את המדים הנכונים, הקהל הנכון, האצטדיון הנכון – הכל, אבל לא מספיק כסף.

מה יש לך להגיד למאמנים ישראלים שחוששים מהטרנד של הבאת מאמנים זרים ש"לוקחים להם את המקום" כביכול?

תראה, הייתי מאמן זר בטורקיה כמו פה. אני חושב שהקבוצות הן חברות פרטיות, ואם הבעלים שמשלם כסף בחולון או במכבי רוצה להביא מאמן זה כי הוא מאמין שהמאמן הזה יותר איכותי, יש לו את הזכות לעשות זאת. מצד שני אני יכול לשאול מאמנים ישראלים – למה אתם לא מחתימים רק שחקנים ישראלים? כי הרמה לא מספיק טובה. אז מביאים אמריקאים, 4 זרים ועוד 3-4 מתאזרחים עם שורשים יהודיים שלפעמים לא דוברים עברית. לבעלי הקבוצות יש את אותה הזכות וגם הם רוצים יותר אופציות כי עם מאמן זר יש לך הרבה אופציות. אם המאמנים הישראלים יחתימו רק שחקנים ישראלים, אז תהיה להם הזכות להתלונן על מאמנים זרים. אז אני אסכים איתם. בשורה התחתונה הקבוצות הן חברות פרטיות והן עושות מה שטוב למועדונים שלהם.

אבל אתה יודע, אני רגיל לקשיים. ישראל היא מדינה הרבה יותר ידידותית בשביל יווני מאשר טורקיה, הישראלים אוהבים יוונים, מוזיקה יוונית, חופשות ביוון, אז זאת לא סביבת עבודה כזאת קשה בשבילי. אבל הייתי בטורקיה 7 שנים ושרדתי שם למרות שטורקיה ויוון הן לא החברות הכי טובות, אז בשבילי קשיים זה חלק מהחיים. אני יכול להגיד בכנות שגם ביוון אני סוג של זר, בגלל שלא עבדתי שם ב-10 השנים האחרונות אז גם אם אני אחזור יתייחסו אלי קצת באופן שונה, כמו אאוטסיידר. לפעמים אתה זר בכל מקום, אבל זה בסדר, זה חלק מהעבודה.

לפני סיום, ספר לנו משהו שהאוהדים לא יודעים עלייך, משהו שיפתיע אותם.

ממממ הם יודעים שאני קצת אמוציונלי וקצת משוגע, זה משהו שהם בטוח יודעים כי הם רואים אותי…

אנחנו אוהבים את זה.

הם בטח לא יודעים שמחוץ למגרש אני יכול להיות בחור מאוד מצחיק… אני אוהב לצאת עם הצוות שלי, לבלות עם הקולגות, לדבר איתם על משחקים ולצפות במשחקים אחרים, אני אדם אחר לגמרי מחוץ למגרש. במגרש אני מאמן אגרסיבי, אני תוקף את השחקנים, אני נלחם בכל מהלך במשחק אבל מחוץ למגרש אני אדם אחר לחלוטין.

למעשה שמעתי שאתה בחור מצחיק וציפיתי לצחוק קצת במהלך הראיון שהיה מאוד רציני, אבל אין לי תלונות…

אתה יודע לפעמים כשאני מסתובב בחולון אוהדים רואים אותי וקוראים לי שאני אבוא לשתות איתם שוט של ערק ביחד, הם צועקים יאללה חולוניה – זה נחמד. זאת הרגשה נחמדה שאנשים מכירים ומוקירים את המאמץ שאתה משקיע בקבוצה.

עוד משהו שאנשים צריכים לדעת עלי זה שאני בחור אמיתי, אני לא מזוייף ולא מעמיד פנים, אני בחור מאוד אמוציונלי עם הרבה תשוקה למקצוע שלי. זה האופי שלי. הסיבה שכרגע אני מאוד שמח ומרוצה זה שה-DNA של הכדורסל שלי תואם לזה של חולון.

לאוהדים לא אכפת איך תשחק, הם רוצים שתילחם ותנסה לנצח בכל דרך – בעיטות, התקפות, צעקות… בטח שצריך גם איכות, אבל מה שאני אוהב ומכבד אצל האוהדים זה שהם רוצים לראות את הקבוצה נלחמת. ביום הראשון שרק הגעתי האוהדים אמרו לי: המאמן, לא אכפת לנו אם נפסיד בכל משחק, אנחנו רוצים לראות את הקבוצה נלחמת בכל משחק, זה מה שמשנה לנו. ראיתי שכשהפסדנו במשחק שבו נלחמנו האוהדים העריכו את זה אז זה באמת קרה.
מצד שני לפני שהגעתי הקבוצה הובסה מול חיפה, נגד נהריה בגביע, ראשון לציון… האוהדים לא היו מרוצים כי הקבוצה לא נלחמה. אנחנו לא לבד על המגרש אבל לחימה זה לא עניין של יום מסויים או יריבה מסויימת, לחימה זה דבר שצריך להיות ב-DNA  של הקבוצה וזאת הסיבה שאני שמח שאני כאן.

אז המסר שלי לאוהדים, דבר אחד שאני יכול להבטיח זה שנילחם בכל משחק וננסה לשלב את איכויות המשחק עם הלחימה כדי לנצח. האוהדים לעולם לא יהיו בלתי מרוצים מהדרך שהקבוצה נלחמת.

אולי אנחנו הולכים להפסיד פה ושם במשחקים שלא היינו אמורים להפסיד, או לנצח במשחקים צמודים משחקים שהיינו אמורים לנצח בקלות – זה חלק מעונה שיש בה 50 משחקים וזה נורמלי שיש תקופה רעה או שרשרת הפסדים, יהיו הרבה עליות וירידות וזה קורה בכל קבוצה, אבל אני יכול להבטיח שתמיד נילחם ונדבר על כדורסל ולא על למה הקבוצה לא נלחמת. אנחנו נילחם, זה לא נתון למשא ומתן. אנחנו נילחם ונעשה כל מה שאפשר כדי לשמח את האוהדים.

משהו נוסף שתרצה להוסיף לסיום?

אני רוצה לנצל את ההזדמנות בכדי להודות להנהלה הקודמת, במיוחד לשלמה שהיה האיש שהביא אותי לכאן, אנחנו עדיין מדברים ובקשר טוב אז אני רוצה להודות לו שהוא הביא אותי לחולון. אני רוצה גם להודות להנהלה הנוכחית שהייתה גם חלק מההנהלה הקודמת, איתן, רועי ומיקי. אני מודה לשתי ההנהלות על האמון שנתנו בי, ואני בטוח שההנהלה מרוצה מההשקעה שלי בכל יום על המגרש.

תודה רבה על הזמן שלך!

(בעברית): תודה רבה!