מצעד המבוהלים

ביום ראשון נחגג יום ירושלים בבירת ישראל עם מצעד דגלים. ביום שני פגשה הפועל יונט חולון את הפועל ירושלים וכנראה המשיכה את החגיגות, רק עם מצעד המבוהלים. אין הסבר איך יכול להיות שהפועל חולון כולה במשחק העונה קלעה 61 נקודות בדרך להפסד 75:61. המשמעות של ההפסד, פספוס מקום בגמר הפלייאוף וכפיית משחק שלישי קשה ביום חמישי בירושלים, היא המאכזבת מכולן.
כדי לסבר את האוזן: בתחילת הרבע האחרון היחיד שקלע מספר דו ספרתי של נקודות היה רפי מנקו עם 10, כולן במחצית הראשונה. טיירוס מגי ההתעורר ברבע האחרון וסיים בסופו של דבר עם 17, אבל לבד ועם הגנה שלא מצליחה לעשות עצירות – אי אפשר לנצח. גם שיפוט מאוד חד צדדי לא עזר, אבל אין מה להאשים את השיפוט ביום שבו כדורים פשוט לא נכנסים. ההגנה הירושלמית עשתה חיים קשים לג'ו רגלנד ולקו האחורי של חולוניה וכשהשלשות לא נכנסות לא הייתה תכנית ב'. חולון עוד הייתה במשחק כשבתחילת הרבע האחרון ההפרש עמד על 4 נקודות ו-5 דקות לסיום ההפרש עמד על 5 בלבד, אבל לא היה מי שיעשה את המהפך.
ונשאלת השאלה: במשחק כזה כשכולם לחוצים, כשאין אף מבוגר אחראי על הפרקט, כשהשלשות לא נכנסות, לא היה מקום להכניס את גיא פניני? הוא ניצח לנו משחקים בעונה הנוכחית…

כבר מהפתיחה נראה שחולון מתקשה להיכנס למשחק כשהאורחים פתחו עם 10:6. חולון הלכה באופן לא טיפוסי לקייזר בתוך הצבע וזה עבד בפתיחה. שלשה של מנקו, נקודות מהקו של קייזר, אחת נוספת של רגלנד ודאנק של ג'ונסון קבעו 14:12 לחולון אך ירושלים חזרה להוביל וסל של מנקו ממש בסוף הרבע קבע 17:16 לירושלים.

המשחק המשיך להיות צמוד בתחילת הרבע השני כשירושלים פתחה פער קטן. מגי קלע שלשה, רגלנד החזיר זמנית את היתרון לחולון אך ירושלים שוב הפכה. בורדיון עלה על הלוח עם שלשה, אך האורחים עלו ליתרון 7. רגלנד צימק מעט לפני המחצית, 40:35 לאורחים אחרי 20 דקות.

הרבע השלישי נפתח עם סדרת החטאות של שתי הקבוצות כשאחרי 4 וחצי דקות התוצאה עמדה על 3:2 לאורחים. ירושלים יצאה ראשונה מההלם ועלתה ליתרון דו ספרתי, גודס הכניס את דלטון שמסר 2 אסיסטים לג'ונסון כשבתווך משגב עולה על הלוח עם שלשה. דלטון קלע נקודה מהקו ופתאום רק 4 הפרש, 49:45 בסוף הרבע השלישי.

מגי התעורר בתחילת הרבע האחרון וקלע שלשה שהעירה את ההיכל. השופטים שרקו לסדרת עבירות חולוניות לעומת 0 עבירות בצד השני, ויחד עם שלשה של האורחים היתרון קפץ ל-12. מגי קלע שלשה חשובה, רגלנד קלע סל בצבע והוריד ל-7 הפרש. מגי המשיך לקחת אחריות כשקלע 4 נקודות רצופות והוריד ל-5 הפרש אך עוד שריקה מעוררת מחלוקת לעבירת תוקף של טיירוס גרמה להרבה עצבים בצד החולוני והורידה את האוויר מהמפרשים. עד לסיום ההפרש גדל והמשחק ברח סופית, 75:61 לירושלים בסיום.

ההיכל בחולון נראה כמו שמעולם לא נראה לפני, עם אולם מפוצץ לחלוטין עד אפס מקום עם 5500 אוהדים, יותר מ-4.5 אלף מהם של חולוניה. התפאורה של הקהל החולוני הייתה נהדרת אך גם הקבוצה על הפרקט וגם – כתוצאה מכך – העידוד של הקהל החולוני לאורך המשחק, לא היו ברמה דומה. וכמה מיותר לחלוטין היו כוסות השתייה שנזרקו לפרקט, פשוט קנס מיותר לגמרי.

מגי באמת ניסה וסיים עם 17 (12 ברבע הרביעי, 3-7 לשלוש, 6-6 מהקו, 5 איבודים), מנקו קלע 10 (2-7 לשלוש), בורדיון (3-6 מהשדה) וג'ונסון (3-9 מהשדה, 2-4 מהקו) 8 כל אחד, קייזר (2-6 מהשדה, 3-4 מהקו, 6 ריבאונדים) ורגלנד (0-5 לשלוש, 4 איבודים) 7 כל אחד, משגב 3 (1-4 מהשדה), דלטון 1. פניני שותף לדקה בלבד ולא קלע.

גיא גודס אמר בסיום: "לצערי, זה לא היה היום הכי טוב שלנו, למרות האווירה המדהימה. התרגשתי לראות את תצוגת העידוד המטורפת, אבל הקהל לא קולע נקודות. לא היינו במיטבנו ולא היינו מרוכזים. הם הגיעו עם הגב לקיר, היו יותר נחושים וגם הגיעו יותר מדי פעמים לקו העונשין. זה מזכיר לי את הסדרה בין בוסטון למיאמי, כשכל אחת מנצחת בחוץ, ואני מקווה שלמשחק ביום חמישי נבוא יותר מרוכזים ונחושים".

על אי שיתופו של גיא פניני אמר: "בירושלים היינו במומנטום ולא רצינו לשנות. לקחתי החלטה שלא קשורה ספציפית אליו, וברור שזה לא משהו אישי נגדו. גם אדם אריאל, למשל, לא שיחק הרבה היום בירושלים".

יום חמישי, 19:30 בארנה בירושלים, משחק נוסף עם הגב לקיר. הפסד מסיים את העונה, נצחון ועולים כנגד כל הסיכויים לגמר. בטורקיה מול בשיקטאש, ניצחנו והגענו עד לחצי גמר ליגת האלופות. האם נצליח לעשות זאת שוב? התשובה בחמישי. האוהדים השרופים, אלה שמקיימים את המשפט "לעולם לא תצעדי לבד, ולא יפגע בך אף אחד" הלכה למעשה, יהיו שם. הזדמנות טובה לבוא, לעודד, לקוות לטוב ולהודות לקבוצה על עונה נפלאה גם אם היא תסתיים.
יאללה חולוניה!